הדום ליד חלון ניצב

הדום ליד חלון ניצב והפרגוד בו קצת נוגע,

לבד עומד לו מול האח ובשתיקה החום גומע.

אינו נבוב כפי שנראה – הוא רק עפוף במבוכה,

שבע מהמבוקה-  שריקנה אותו.

סומא, כסגפן אווילי,

 כל זוהמה - סופח,

והמלקוש שבזגוגית נוגע – לא יעירו – סכל,

והפיגול עקוב ענות ימשיך בו לתעתע,

וכל המעורה עיניו יפנה.

ונשיה סמורה היא הסופנת – וכל אשר הוא לוט נשגב,

מעבר לכופן לסבל ישנה צדייה לצרוף,

העדי הזהור קורא לו – לרעוץ הכישוף השרוש.

התערטלות מהנחלה סופה הכחדה של אחיזה -  נפסדת,

שמונעת הנסיקה אל נשגבות עוטרת,

שכמשבר מליטה היא על כל אשר בה נשנס ומכלה את שירע,

קלל תרומי כה חבל כי שאה מעידית.