אחת מאינספור המעלות של מלך ישראל.

ייסורים אין קץ לכדוהו בחייו.

"אין מתום בבשרי" הוא פילל לאלוהיו.

אש רחשה תחת רגליו,

מלך ובן  שחפצו לכלות את ימיו.

אך כשביקש המלך שאול את נפשו באחד הימים,

ברח לו דוד  אל צורי היעלים.

מגבוה הביט אז דוד על שאול,

מבט ממרום כסאו התלול.

שאול הרודף, ישב בלב מערה,

כגיבור שבוי, המצפה לעזרה.

הכיצד מלך רם, במערה חשוכה יישב,

בעוד הנרדף עליו מביט,  תחת שמי האלוהים האוהב?

אין מקום לסברות, מחשבה או דמיון!

האין זו תבוסת הרודף, במסווה של ניצחון?

כי כאשר האדם משפיע תוכו על העולם ומבחין בסביבתו,

חוט של חסד נמשך ולוכד הווייתו.

כך הפך לו שאול ממביס למובס,

מרדפו המבעית,  אף תפילה לא הרס.

ואולי, אי שם, בצורי היעלים,

המשיך דוד לחבר לו, כמה מזמורי תהילים.

דוד מלך ישראל חי וקיים! J

חג שבועות שמח לכולכם מוריי, חבריי, אחיי ואהוביי!