דירה בהחלפה

דירה בהחלפה/רחל ויידמן

אווה: מי שם?

חסאן: גבּרת, לא מבחדת. שם שלי חסאן. בותחת דלת. לא מבחדת.

אווה: שלום אדון. מה אתה רוצה?

חסאן: לא מבחדת גבּרת. אני מנבלוס. באתי סתכל בית שלך.

אווה: אני לא כל כך מבינה . למה באת משכם להסתכל על הבית שלי?

חסאן: בית זה, נחנו גרים.

אווה: רק רגע, אתה רוצה להגיד לי שהתגוררת פעם בבית שלי?

חסאן: וואלה נכון גבּרת.

אווה: מוזר. אני ובעלי קיבלנו חדר בבית הזה מהסוכנות.  משנת 48 אנו גרים כאן. מהסוכנות אמרו  לנו שאלה בתים של המדינה.

חסאן: זה בית משבחה שלי. נחנו בורחים מן יהוד. אָבּוּי אִמְתִי אחוּי . מן 48 נחנו בנבלוס. עשרין  שנה חולם בית זה. רק רוצה סתכל בית. רק סתכל.

אווה: בוא תכנס. אתה יכול להסתובב בבית, אתה יודע, הוא כבר לא כמו שהיה. אני הולכת להכין לך כוס תה. אל תמהר.

אווה רצה למטבח, בראשה פעמו פטישי העבר: "אוי מַיין טַיְירֵה מַמְשִי, אוי מַיין גוֹטֵנְיוּ[1] . הכל חוזר. והפולנייה צועקת.." מהלוע שרוצה להקיא, אל העין שאינה מרפה, הדהדה השיחה משם:

גב. סטוכונקיה: מי שם?

אווה: אווה,

גב. סטוכונקיה: אני לא מכירה שום אווה!

אווה: אווה מכטינגר,

גב. סטוכונקיה: פְּשַקְרֵב כוֹלֵרַה,[2]מה את רוצה ממני ?

אווה: גברת סטוכונקיה , אני לא רוצה ממך דבר. את יכולה לפתוח בבקשה את כל הדלת ולא להציץ עלי מבעד לחריץ.

גב. סטוכונקיה: מה, היטלר לא הרג את כולכם?   יהודיה מסריחה. מה באת ? שום דבר לא שלך. זרקו את כל המשפחה שלך לגטו לודג', עם כל היהודונים. ארבע שנים אני גרה פה וזה הבית שלי וזהו.

אווה:  גברת סטוכונקיה, אני לא רוצה חזרה את הבית. אני רק רוצה לראות אולי נשאר משהו מאמא ואבא שלי, מאחותי ומאחי. אנא גב. סטוכונקיה, תני לי להציץ, רק פעם אחת, פעם אחת בלבד, בבקשה?

גב סטוכונקיה:  אני מרשה לך ליכנס. אבל תזכרי, כל הריטים, הכלים והתכשיטים, לא של מכטינגר! הכל שלי! את לא נוגעת! רק מסתכלת וזהו. אני אישה טובה, שאני נותנת לך ליכנס.

אווה:  תודה גברת סטוכונקיה. אני רואה שהפמוטים מהכסף עדיין ניצבים על השידה החומה, בדיוק כמו שהיה לפני המלחמה. במגירה מתחת לפמוטים אימי נהגה לשמור את התמונות של המשפחה. אולי את מוכנה להרשות לי להסתכל במגירה?

גב. סטוכונקיה: עוד מילה שלך ואני זורקת אותך. וחוץ מזה מי בכלל צריך תמונות של מוצצי דם  יהודונים מסריחים.  רק בשביל שהבית יהיה נקי אני יחפש במגרה. ואם אני מוֹצַא את לוקחת ומתחפפת מכאן. שיקח אותי השד, יש פה תמונות שכל הזמן לכלכו לי את  הבית. קחי את הזבל הזה ועופי!

אווה: תודה גברת סטוכנקיה, זה הזיכרון היחיד שיש לי מהורי, אחי ואחותי .

גב. סטוכונקיה: אמרתי לך ללכת מפה ולא לבכות בשביל תמונות מסריחות.

חסאן: גבּרת גבּרת, לא בוכה. אני ללכת.