הפליטים

הפליטים            עדינה-ו

מתוך סיפוריה של אמי ז"ל

אמי שנולדה ב בסרביה ,עדיין הייתה ילדה צעירה כשהחלה
המלחמה.
מהיום הראשון הפגיזו את העיר שלהם,לאחר שבוע של הפגזות החליטו האנשים  לברוח מהעיר, כל אחד כראות עיניו.
בשלב מסוים תוך בריחה הלכה אמי לאיבוד. הצטרפה לקבוצת אנשים
עברה איתם את הגבול בין אוקראינה ומולדביה (דניסטר)
ברחה ממקום למקום הייתה יחפה,רעבה וללא משפחה.
מי שריחם עליה נתן אוכל ומי שלא ריחם גירש אותה.
ישנה באסם,בדיר חזירים ובאורווה. ברגע שאמי חלתה בטיפוס
קיבלה המלצה להכנס לבית חולים. אבל במקרה היה יהודי
שהדליף לה שלא כדאי להכנס לבית החולים כי משם לא תחזור.
היהודי הבטיח שירפא אותה ועמד בהבטחתו.אמי היתה מחופשת לגויה, בבגדי סחבות שהיו בלויים.
ב1945 בניצחון חזרה לבלץ אך מאחר וכל העיר הופגזה
לא נשאר זכר לבתים.
כעבור זמן מצאה באותה עיר את אמא שלה,שתי האחיות ואח
את אביה ואחיה הצעיר הרגו הנאצים..
הסבתא היתה כבר אישה לא בריאה ואמי שהיתה הבת הבכורה
נאלצה לתמוך בכל  המשפחה ששרדה.
כאמור בית לא היה להם. וכאשר ראו טנק נטוש או מבנה נטוש
זה שימש עבורם מקום מגורים.
לא אחת נאלצה אמי לחפש בפחי אשפה אוכל כדי שהיא ומשפחתה ישרדו.
הם נדדו לקוקז,והגיעו לסיביר. באחד הפעמים כאשר חיפשו
שומר אמי התנדבה להיות השומרת כי בטוחה היתה
שתצטרך לשמור על אוכל ותוכל לגנוב משם אוכל למשפחתה.
אבל כאשר הגיע למקום מהר מאוד הבינה שלא מדובר בשמירה על מחסן מזון אלא על אורווה,מקום שהיו שם חיות כמו גמלים,סוסים ושוורים.
אימי מאוד פחדה לכן החליטה לנטוש את משמרתה והחלה ללכת  דרך  ארוכה עד אשר הגיעה לאיזה בית ששם קיבלו את פניה,
נתנו לה לאכול ,לשתות ולישון.
למחרת האנשים החלו לחפש את השומרת ומצאו אותה באותו הבית
ואמא נענשה על שעזבה את משמרתה.
הרבה דברים מאותה המלחמה שמרה המשפחה לעצמה
ועד היום לא ממש יודעת איך קרה שאחותה הצעירה הופרדה מהמשפחה,שינו לה את שם משפחתה והאחות גדלה אצל משפחה אחרת.
מהמשפחה הזאת כמעט ולא נותר איש זולת האחות הצעירה שהופרדה
בזמנו מהמשפחה וגדלה אצל משפחה אחרת,אך גם היום
לא ניתן להוציא מידע על מנת להשלים את הפסיפס.



(ב23.10.02 נכנעה אמי למחלה ונאספה אל דרכה האחרונה, לימים ב15.4.04
נאספה גם אחותה
לאחר שגם היא נכשלה במאבקה במירוץ על החיים)