לברור את התבן והאבן / יעל כרמי גבאי © 25.4.06

לברור את  התבן והאבן / יעל כרמי גבאי ©        25.4.06

לברור את המוץ מן התבן

ומן הלב    -      את האבן.

יש רגעים אפלים

שגם אבן כמהה

ללב אדם.

בשיפולי הפסים

אין ניסים

וקולה נאלם.

המייה שברון וזעקה

מזוודות

         יתומות

                  נטושות

                            ברחבה.

שקשוק מקפיא של רכבות עמוסות נעולות נחפזות  אל התחנה האחרונה.

החמלה לא קנתה כרטיס לכיוון אחד

לא הצטופפה בצילם

לא החזיקה שבילי ידם,

לא ליטפה ברוך את קרחתם

עירומם  ,  קלונם.

החמלה לא בכתה איתם את תוגת נשימתם ה  מ  פ  ר  פ  ר  ת.

החמלה ,

לא בקעה שיריון של צבא מכופתר בעולם

לא סדקה סדק של ספק, במדים  המגוהצים, המגואלים.

היא הצטנפה על עצמה

ובכתה.   יתומה.

ואבן דומעת  קולה לא נשמע

עדה.   בדממה.

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי.©