נערת רחוב

נערת רחוב

אילת. דצמבר. קור מקפיא. שתיים לפנות בוקר. שדרות התמרים. נתיב מרכזי של אילת של פעם – 1966.

מלאה שנה להיותי תושב. שוטר-סייר. גיפ תכלכל לבן דהוי. נסיעה איטית. מבט אל החושך. תאורה עירונית  - אפס. מכשיר קשר דומם. מספר אירועי אלימות טופלו ורושמו. עוד שבעה עצורים. אלכוהול, דם, קטטות. הפקרות.

מבעד לצללים, על משטח סלע-אבן נערה אישה מצונפת. קור-כפור חודרים לגופה החשוף. יחפה. לבושה בלוי, ללא חפצים. אין זהות. מבט אדיש. מרוחק. נשאלה לפרטיה. תשובה אין. אין שקר. כה רחוקה.

נעצרה וטופלה. שתייה חמה ומזון נלעסו במהירות

עם בוקר דווח ברשת על בריחת נערה ממוסד חוסים. מיד הוחזרה לבית סוהר לנשים, שם חוסה על פי צו.

בחלוף הזמן, מידי שבועות שוב נמצאה הנערה בפאתי הרחובות. ושוב חזרה התופעה. מעצר והשבתה לכלאה. באחד הלילות בעת מעצר נוסף, ומתוך היכרות שנוצרה נפתחה ביניו שיחה ממושכת, בניסיוני לחדור לבעיותיה הרבות.

פצחה וספרה ספור חייה העלוב, מבזה ובלתי ניתן להבנה  במשך שעות ובאווירה ידידותי . רשמתי את פרטי חייה.

נערה שנולדה למשפחת מצוקה, זנות, סמים ובעילת ילדים בגיל צעיר. התיאורים בעדותה הדהימו. לראשונה בחיי וכשוטר שמעתי בשיחה אישית   כמה רוע ואכזריות נגרמים לילדים מוכי גורל.

ספור חייה של יעל {שם בדוי } הועבר לשרשרת הפיקוד. העדות המצמררת תויקה ונשכחה. פניותיי לטיפול מיוחד נדחו אחת לאחת.

הזמן חולף, וכשוטר בעיר המוכה איני מוצא זמן ראוי. חייה של יעל עולים וצפים בראשי, ועל אף מעמדי הנמוך החלטתי . בזמני הפנוי נסעתי לבאר שבע מצויד בכל החומר הנוגע. נפגשתי עם קצינת המבחן המחוזית בתאום מראש. שטחתי בפניה את בעיות יעל. התרגשותי נתנה אותותיה, והובטח שהבעיה תטופל מיידית.

כעבור שלוש שנים, בהיותי קצין משטרה חדש ומחודש, ועתה כסגן מפקד משטרת אילת, זומנה למשרדי פגישה.

 בפתח חדרי הופיעו אישה וגבר צעירים. נחמדים, מחייכים. האישה נראתה מצוין. נגשה אלי וללא היסוס נישקה וחבקה ו.. בכתה.

"הצלת את חיי, אני נשואה, זה בעלי {קיבוצניק }והבטן תופחת.."