דויד ועונשו

דימעת תנין ניקבה בעינה

לכששמעה על אלוף עלומיה

ידעה היא בסתר ליבה

כי נשלח מידייה

רחצה היא על הגג המואר

גופה הבהיק למול הלבנה

כשראה אותה הסהר

הליט פניו מהביט בחמוקיה

רעש ושאון למרגלות ביתה

עבר המלך עם כל הכבודה

ראה רבת-יופי רוחצת עירומה

עמד והביט בה בערגה



צחור גופה הבהיק למול הלבנה
ריח גופה כמור ולבונה

מעודו לא ראה יפה שכמותה

חייכה אליו וידעה

נשמתו של האדמוני נשבתה

נשאה היא את עינייה

אל שפעת ההמון

צמאה נפשה

למנעמיי-השלטון



באותו שנייה נשלחה יד משמיים

בת-קול קראה

איה אתה אורייה??

האתה השה לעולה??

לך

לך אוריה

דע אותה את אשתך

מחכה רק לך

אל תשלח ידיך

תשובתו של אוריה:

נפלתי על חרבי

כי גזלו ממני את אהבתי

הציע לי המלך רק פרוסה אחרונה

לטעום קורט מהעוגה

הלכתי לבלי שוב

כי הפכתי לא חשוב

ביקשתי מבת-שבע בקשה אחרונה

שתקרא לילוד אוריה

רציתי שתקטום  את קרניי הארוכות

תבלה עמי עוד ירח כלולות

  שכחתי בכסילותי

כי דויד מלכי

מנעוריו היה מומחה ברעיית טליות

ומומחה לא פחות ברעיות

אוריה ונתן הנביא:

כשהגיע שעתו של נתן-הנביא

איגרת לי הביא

סיפר לי על עונשו של דויד

בשבועה בפניי העיד

חמלתי על מלבבת הלביבות

חמלתי על שובר הלבבות

גם על מגלה העריות

ואף על רותם המרכבות

לא נפקד מקומו של החכם באדם

שאחרי רבבת-מאהבות

לא מצא תשובה

מה נשים רוצות

למה פניתי לכר-ההריגה??

הרי נשמתי מקדם נלקחה!!!!

התדע??

היא הייתה יפה כברה

כרחלה שעלתה מין הרחצה

ושכולה אין בה

כמטחווי קשת ישבתי

ספרתי שנותייה

להיות לי לאישה

"שמור נפשך איש יקר

מיפות מראה כי ליבן קר

תיוותר לבדך"

אמרו לי זקני-בעדה

נטלתי

ונותרתי נטול