לגלעד/דודי

בס"ד                                                                                                23.6.2009יד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  {ס}

טו כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. (ירמיהו ל"א)                                                                  

   לגלעד דויד סמוכה

מהיום בו נפלת בשבי,

אומה שלמה ממתינה.

לשוב לראותך בתוכנו,

לחזות בשובך חזרה.

מהיום בו נפלתה בשבי,

חלפו ל"ו ירחים.

שלוש שנים תמימות,

במצפה הילה ממתנים.

אם ואב  ואחים,

שהופכים בצניעות עולמות.

משא ומתן מתנהל לפרקים,

אך עדיין לא נשא תוצאות.

הימים נוקפים , השנים חולפות,

אך אתה במעבי האדמה.

כלוא אי שם במחילות,

בשבי ה"חמאס" בעזה .

את אור החמה לא רואה.

אופפת אותך עלטה.

מצבך לוט בערפל,

לא יודעים עליך דבר .

אומה שלמה מתפללת ,

נושאת בליבה משאלה.

לראותך חבוק בידי הורך ,

מייחלת כל המדינה.