מול איש ציבור....

אדוני החוקר...

מה אתה רואה בי

ושבכמותי,

כשאני יושבת מולך

ומתבלת צרותיי באוזנך?

מה בדיוק אתה חושב עליי,

כשאני מלבינה פניי

בסיפוריי,

שופכת מולך את כאביי?

האם אתה  בכלל מסוגל לחשוב,

שיש בי גם את החלק הטוב

את זה שאינך רואה מקרוב?

האם אתה מצליח להבין

שמעבר לכאבים

אני שופעת חיוכים,

ושיש לי גם חיים אחרים

שבעטיים אני לא כל כך מסכנה

ושם אינני זקוקה לעזרתך?

עצור רגע מלהכליל הכללות,

ותנסה גם מעבר לאופק הקרוב לראות :

יש מולך בנאדם עם חיים שלמים

ולא רק אמא למתבגרת

עם בעיות גיל הנעורים.

רד מהאולימפוס

תתקרב קמעה

גלה אמפטיה

הקרן גם נשמה.