הגואל שלי
צמרות העצים נעו להם כאחוזי תזזית עם משב הרוח העז ששטף את השדרה. ישבתי במכונית בוהה בעלים היבשים שהתעופפו ויצרו להם עמוד סיבובי, מעין סופת טורנדו קטנה- שנסחפה לה במורד הרחוב.
איך הכול התחיל ?! כמו סופת העלים הקטנה הזו – כך נראתה גם מערבולת הרגשות שלי.
אני הופכת מבטי אל מזוודת הטרולי הקטנה שלי ששוכבת שם מאחור. בשבוע הבא ימלאו לי 17 – יום הולדת מיוחד.
הכול נראה לי כספור הזוי שעובר עלי. תודה לאל שאמנון, המדריך שלי שקלט את מעשה הטיפשות שלי בזמן והוציא אותי בזמן. עמדתי שוב לחבל בחיי, ובגדול מאד הפעם.
אמנון היקר שלי. לעולם אהיה אסירת תודה לו, איש יקר ומסור. זרועו מחבקת אותי באהדה אבהית שמעולם לא הייתה לי.
אני רביעית בבית מרובה בנות, שש במספר. המשפחה קשת יום, מרכז שכונת התקווה. חיי לא היו בדיוק פיקניק ממושך. אבא חדל אישים ושיכור, ואם שעובדת ימים ולילות כדי להאכיל את הבנות. שלוש אחיות כבר נישאו לאנשים מכובדים ויצאו מהבית, ואני מורדת ובועטת , ונראית מבוגרת לגילי מצאתי את עצמי חוברת לגבר אלים כשאני עדיין קטינה כבת - 15.” אני מצפה ממך לגדולות !" אמי הפצירה בי לבקרים. " לימודים ושידוך טוב יהיו צעד נבון !" אך אני ראיתי רק את מה שרציתי לראות. אבירם נראה לי "פתח מילוט" נהדר, אך לאחר שספגתי את המכות שלו, אמנון חילץ אותי ממנו כולי חבולה ושבורה.
שיכן אותי בבית עשירים בסביון, מטפלת בילדים ולומדת בערבים. כשנה וחצי שהיתי שם, כששוש, בעלת הבית שהייתה לי כאם וגם אמנון משגיחים עלי. אך גם הם לא יכלו למשיכה שלי ליוסי, הגנן , גבר מושך ביותר, ששרף הרבה לבבות תמימים כמוני, וגם תורי הגיע. כשמצאתי אותו במיטה עם השכנה ממול, נשברתי שוב. שוש ואמנון עזרו לי לאסוף את השברים ולתמוך בי.
איך הצליח האיש הזה לפלוש לתוך חיי לא אבין בעצמי. כנראה נראיתי פיתיון קל. עיני העצובות דברו מעליהן.. באחד הערבים ניגש אלי, הציג את עצמו, והזמין אותי לקובה בשכונה. לא יכולתי להסיר עיני ממנו. היה בו משהו מלא בטחון עצמי, מין סוג של גואל. היה בו הרבה רצון לגאול אותי מהבדידות והדיכאון שלי. מאד הצליח לסקרן אותי באורח החיים החדש שייסד.. כשהזמין אותי לבקר באחד הבתים בהם שיכן חלק מנשותיו לא היססתי לבקר. חיי הקומונה והאחווה שהציג נראו לי פתרון לאושר וחסר דאגה קיומי.דווקא נראו לי כשחרור מהתלות, ולא ההיפך.
"רק לשבוע !" ! הצהרתי בפניו . "מנסה שבוע בלבד !. "אבל נשארתי יותר. מאד החמיאה לי תשומת הלב שלו. הוא נתן לי להרגיש כי אני מיוחדת במינה. לא כל אחת היא מועמדת להצטרפות לקומונה שיצר. כנראה גם מצאתי חן בעיני חלק מנשים בחבורה שראו בי חברה טובה להמשך. היה ברור לי שאני נתונה בתוך "שטיפת מוח" . אבל כל אישה חולמת על גבר שהוא רק שלה ולא אחד שחולק עוד נשים. הוא נסה להצית אותי פיזית למרות שהבהיר שעלינו לחכות עד גיל 17= גיל הבגרות שלי. חייתי במין " בועת אהבה " שאין לדעת לאן תוביל בהמשך..
ואכן, אמנון, באישון לילה אחד הופיע, סוחף אותי משם בדיוק בזמן המתאים. לפני יום הולדת שלי. לפני שיניח ידיו עלי, ואז יהיה יותר קשה לצאת משם.
מציצה שוב לאחור. הטרולי שלי. אנו נוסעים לצפון . אימא של אמנון תארח אותי אצלה. נרשמתי לשנת שירות בבי"ח נהרייה.
מנסה לכתוב קצת יותר מליצי מאשר שפת הרחוב שלי. אמנון חושב שיש לי כושר ביטוי, ואפילו רשם אותי לקורס "כתיבה יוצרת" במתנ"ס המקומי.
דלת המכונית נפתחת. משב רוח קריר שטף את חלל המכונית. אמנון עמל זמן מה בחוץ על החלפת תקר עיקש ומחורר.
הרוח ששכה מעט. הסערה נרגעה . תודה לך על הכול אמנון, הגואל שלי.
.
