חזרה ליצירות
סיפורים

ערפילים במאווי נפשה

פניני אור | (08/07/2009 11:41) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
מהלכת כצל אינה
              חשה בסובב אותה
                            עלטה עוטפת נפשה
                                        מרגישה שהאשה שבתוכה
 
אבדה ונעלמה
 
כתפיה שמוטות מכובד  משא 
השנים
 מתאווה    לא 
 לאבד 
  את עצמה
 למרות המקום     שאליו  הגיעה
נמוך פוגע ומעליב     
מנסה להסתיר
מהסובבים את
             שחשה בתוכה ומתקשה
             עינייה נוגות החיוך
             שהיה מודפס
             על פניה
             תדיר
             נעלם
 
מחלחלת בה המחשבה לכמה
אנשים היא באמת חשובה
בכיה בין הקירות נבלע
בנפשה נפערה
תהום עמוקה 
הכאב כה
בוער                               
                                  צורב אינו מרפה מתהלך
                                  בתוכה ימים רבים
                                  עינייה תרות
                                  אחר צוהר
                                  מואר
דמעותיה שקטות וכואבות
הנפש יגעה מחפשת
לה מפלט ומנוחה
והזכרונות 
חדים
 
 
                                   כשקופיות חלקם בצבעים עזים  
                                   וחלקם בצבעים דהויים
                                   מאורך שנות החיים  
                                   כמהה לפתח של
                                   תקווה תוהה
                                   בתוכה מה
                                   קורה
                                   לה
אומרת לעצמה קחי נשימה    
עמוקה עטפי מכאובייך
רפאי ליבך האמיני
בטוב שבך אהבי
את עצמך אל
לך לדמוע
 יותר
 
נכתב ב: 25.52008

תגובות

חזרה ליצירות