לבד

הוא מוכר אך שונה

הוא דומה אך אחרת,

אותו "לבד", אבל לא בדיוק.

ה"לבד" הזה יותר קשה,

יותר שומם,

הנפילה תיהיה הרבה יותר חזקה.

ה"לבד" ההוא נוצר כמיליוני זוגות ידיים שנטשו,

מיליוני? שניים –שלושה שהחיזקו אותי כמו מיליוני,

כמו עמודי מתכת חזקים, הם דאגו שלא אפול.

והיום?

ה"לבד" היומי שלי שונה.

אין עוד ידיים מאחורי, אבל עדיין

נכון לעכשיו לא נופלת,

לא בבת אחת.

מתנדנדנת, מתקפלת, עצורה

משהו בכוח החסר,

אין עוד איש מאחורי

זה רק אני לי,

כי אם לא – מי לי?