שמלת כלולות

שמלת כלולות/רחל ויידמן

התזמורת רועמת. נעלי העקב מפזזות. שמלת המלמלה דוחקת באוויר הדחוס. גלים גלים נעות הרגליים. מעגלים מעגלים מזמזמים הצלילים. דבקה דרוזית  רודפת דאנס ישראלי.

הרעימי תזמורת אל תרפי, תופפי עד יפתחו השמים העכורים.

הניגונים החסידיים הושארו מאחור, יחד עמךָ, אבי. הכיפה הוסתרה בשידת המגרות, במיטת כלולותינו, בעלי.

הרעימי תזמורת, אל תרפי, תופפי בעוצמה, אל שערי הרקיע מתדפק בענווה אבי.

צהלו גם אתם אחי היושבים מחוץ לאולם. צהלו בחליפות חג מהודרות, כמצוות הפוסק. הרעידו כל זיף בזקנכם הטרי.

הרעימי תזמורת, אל תרפי , תופפי במקצב חייו של אבי, כי את פניךָ אבי, יקבל בעלי.

המשיכו רגליים האורחים מגיעים, אותךָ לברך בני הצעיר. החופה הועמדה, הברכות הורעפו, הכוס נשברה והכלה נושקה.

הרעימי תזמורת אל תרפי, פור ומזל היום חוגגים.

חייכו עיניים! יַבְּשׁוּ הדמעות! הילדים עולזים.  הבחירה נעשתה.

יום הכלולות להם חג. בשמלה לבנה טהורה וצחה, מרקדת הכלה ברגליים זריזות, מול חתן מאוהב הבוחר בחיים.

הרעימי תזמורת, כי הרי זה אתה אבי,  שצעד לידי, עת ביכינו את אובדן בעלי.  

הרימו כוסות יין , תנו קולכם בזמר חוצות, בני וכלתי עומדים תחת חופת הכלולות.

הרעימי תזמורת,  השערים נפתחים,  לכבודם של המתים.

הזקנים לא צימחו, הדמעות שם קפאו, עת בליל אמש צעדנו שחוחים, אחרי גופך הדומם, אבי. 

התזמורת רועמת , האורחים מתנשקים, יחדיו מחוללים המתים והחיים.

כל הזכויות שמורות C