אהבתי

שעת בין ערביים, והעצים מרכינים ראש לדרך,

שקע זערורי ניכר באדמה, ממתין לאדם,

גיששתי את דרכי בשריטת ירך,

שעות קשות חורקות בלבי, פוצעות ימים של דם.

ממרחקים העולם נושם את שיערך, חיוכך.

קורי השינה מקיפים את נשימותיי, ואותי,

ואבד מזיכרוני החלום, וקורי גופך,

טרם אבדו בסערתי.

אוחזים עוד בידיי הרועדות.

אוחזת עוד רוחך בידיי הרועדות.

רחש קל בין השיחים מקפיץ אותי,

לא חושש לעצמי,

ולא מאימת זר בעתי,

רק שכבת אבק דק שגורה על פי,

ממלמלת היא באפילה, לראותך אהבתי.

---

אין לי שתיקה, אין לי רגיעה, ידי מוטלת כלאחר יד

קפוצה ומתוחה נשענת היא, על ירכי הישנה,

ומה אמלמל לי, העולם נושם את גופי המורד,

ולעיני זרים רבים מנשוא - מורד בנשמתי המעונה.

שעת בין הערביים. גיששתי את דרכי, קמוץ שפתיים,

מרדת בעצבותי, את שבריי קימצת לידך,

ועוד סערתי חובקת את הירכתיים,

ירכתי הבדידות שהמסת, עוד מתפתלות בצווארך.

רק שפתיים סדוקות, מלחכות בתאווה כל דמעה,

לאחוז בך, אהבתי, ממלמלת הדממה.