נשמעה דפיקה בדלת,פתחה בהססנות, עמד שם סשה,בנה של חברתה הקרובה פולה, שהושיט לה פתק קטן, ואמר : "אימא שלחה ! ", אתה רעב? "שאלה, "לא , תודה, " ענה , "אימא מחכה לי" . סגרה את הדלת , ופנתה לקרוא: "מחכים לך לארוחת הערב, היום, אלינו," כתבה פולה בפולנית, אנחת רווחה וחיוך קט של אושר בצבץ בזווית שפתיה,. הקשר היחיד שיצרה במחנה עקורים זה, בסביבה פסטורלית ויפיפייה זו בחבל באווריה אליו הגיעה לפני מספר חודשים ממחנה רוסי יחד עם עוד מעט פליטי גטו וורשה ממנו נמלטה בתחילת המלחמה. עייפות מה נפלה עליו,הוא השתרע על המיטה הצרה בחדרו הקטן.משמרת הערב במשטרת ההתנדבות המקומית הייתה מעייפת במיוחד . זו הייתה תמיד השעה בה שקע בשרעפים והרהורים על עבר ומסכת חייו.השנה הייתה 1946 , הוא שוחרר על ידי הצבא הרוסי והצטרף למחנה בפאתי מינכן , אזור של אגמי קיט ומרפא מלפני המלחמה.כעת הוסב מחנה צבאי זה למחנה לפליטי שואה והוא התנדב לעזור בניהול תקין של המקום. נקודת האור הייתה פגישתו עם בת-דודו האהובה פולה, בעלה ושני ילדיה אשר שרדו את המלחמה במחבוא עליית הגג של מכרה גויה בכפר נידח באוקראינה. בחזרו לעירו החריבה נודע לו מפי עדי ראיה כי אשתו וארבעת ילדיו הקטנים נורו על ידי הנאצים כבר באקציה הראשונה בעיר.לא נותר זכר מהבית, הרחוב וכל הסביבה. דפיקה בדלת קטעה את זרם מחשבותיו:סשה,ילדה הבכור של פולה עמד בפתח,ואחר חיבוק קל הושיט לו פתק קטן והמשיך במרוצה שובבה עם חבריו לעבר הדשא הקרוב. "מחכים לך לארוחת ערב היום" קרא את כתב ידה המוכר של פולה, ופנה לעבר ארונית קטנה להחליף את מדיו בבגדים נקיים. ההרגשה כי הערב תצא מחדרה לחברותא הביאה לה התרוממות רוח..בדידותה הארוכה הופרה כשפגשה את פולה ומשפחתה .אימוצה על ידם הייתה בסיס איתן לחברות וידידות.היא השתדלה לתרום את חלקה כמיטב יכולה הקולינארית מבית הוריה-ביתם החלימה ממחלת טיפוס ממושכת,והיא השקיעה את מרצה בבישול מאכלים מזינים ואהובים על הילדה ,להעלת המורל שלה וכן משקלה הירוד של דבורה בת העשר. מאז בריחה מהגטו ומהמחנה לא חשה קרבה משפחתית וחברית כלשהי, המלחמה הותירה אותה אלמנה, בעלה נעלם עוד בראשית הריונה ולא חזר, ותינוקה בן עשרת החודשים מת ממחלת האדמת שפרצה במחנה הרוסי אליו ברחה מפולין.היא נותרה סחוטה וריקה נפשית, אבלה ובודדה. הערב נראה לה מבשר טובות , ובנפש חפצה פנתה לעבר הבלוק השכן. המפגש המשפחתי –חברתי עבר בהצלחה יתרה. פולה הייתה מארחת למופת. במצב הקיים בהקצבת המזון בסיועם של האמריקאים עשתה ככול שניתן.הארוחה הייתה מזינה וטעימה ונראה היה כי צצה חברות אמיצה בין בני הזוג החדשים זה כבר. פולה הרגישה כי עשתה מעשה חוכמה וניחשה נכון. בן-דודה מצא חן בעיני רחל , וכן ההיפך, שניהם קורצו מחומר חזק של נלחמים ושורדים אל אף שכל אחד מהם נשא עמו ספור חיים קשה מאחוריו. רחל ומשה נשאו כעבור פרק היכרות קצר, ובמחנה נולדה ביתם היחידה ענת,שהייתה בת כ-שנה וחצי כשעלו ארצה בתחילת 1949.פולה,יעקב סשה בן-המצווה ודבורה בת האחת עשרה עקרו לארה"ב ,להתאחד עם דודו של יעקב. הקשר ביניהם נמשך עד יום מותם. סגירת מעגל שבת בבוקר הייתה שעת רוגע ושקט לרחל.השנה הייתה 1977.משה יצא לתפילת השבת בבית הכנסת הקרוב, כהרגלו מידי שבת. רחל ניצלה את הזמן להכנת ארוחת הבוקר של שבת שהייתה משופעת במאכלים האהובים עליהם מהבית. צלצול חד הפעמון הדלת קטע את השקט, בהציצה בעניינית הדלת קלטו עיניה דמות גבר צעיר נחוש בדעתו,הצלצול נשמע שנית, "לא יתכן" הבליחה מחשבה במוחה,כאחוזת תזזית ומצומררת כולה פתחה חריץ קטן בדלת, רועדת כולה נפלה לזרועותיהם המחבקות של סשה ורעייתו גודי בבכי משחרר של אושר, נרגשת כולה ובשארית כוחות והתרגשות מיהרה לטלפון ובשרה לי, ביתה את החדשה המרעישה, "ענת,לא תאמיני למשמע אוזנייך,סשה וגליה הגיעו אלי במפתיע,כולנו בדרך אליך,, כעבור דקות ספורות היינו כולנו, כולל שלושת ילדיי אחוזי התרגשות ,בכי ונשיקות אין קץ,, ישבנו לארוחת צהריים משפחתית כולנו. "רחל, את זוכרת את סיפור היכרותכם במחנה בגרמניה?, " שאל סשה. זו הייתה הפעם הראשונה בה סופר הסיפור באזני ובגוף ראשון,.חזרנו לבית הוריי כדי לנבור באלבומי העבר ולספר את הסיפור לצד התמונות של כולם במחנה, אבי כשוטר קהילתי, סשה בנעוריו,ואפילו תמונה שלי בתינוקת.זה היה יום בלתי נשכח לכולנו. אמי,שמצב בריאותה התדרדר , מתה כעבור כחודשיים מיום הביקור.לבה לא עמד לה עוד.סשה חש כי הוא זה שפתח בפניה את הפרק השני בחייה וסמליות פגישתם לאחר שלושים שנה סגר את פרק חייה השני. ביקורו הבא של סשה באירופה תוכנן ליום הולדתו הששים.הוא החליט לנסוע לאוקראינה לחפש את בית הוריו ואת מקום המחבוא במלחמה.במסעם של סשה וגליה הם ניסו למצוא אות חיים בכפר, אך ללא הצלחה.מלבד קבר סבו בבית הקברות היהודי הישן, לא נמצא זכר לחייו הקודמים. המשך מסעו היה לחבל באווריה ש ם סבב סביב המחנה הישן, שהיה עתה מחנה צבאי ללא היתר כניסה לזרים.הוא צלם את המקום ובחוץ בלבד. מגרמניה טסו לישראל,לביקור בביתי,מצוידים בתמונות ווידאו שצולמו סביב המחנה.ישבנו יחד והוספנו לאלבומי התמונות עוד נדבך – התמונות החדשות-אכן סגירת מעגל.
