חזרה ליצירות
סיפורים

המדריך לפדופיל המתחיל

תום | (13/08/2009 05:14) | 113 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

אני אוסף אותן צעירות, לפני שהן לומדות להבחין, בין טוב ורע, בין משחק למין.
אני קונה אותן בקלות, בלי סיפורים על איך אני חבר טוב של ההורים, אני אפילו לא צריך להציע ממתקים.
זה פשוט, במצבי, שתי רגליים משותקות, כיסא גלגלים, מה גם שתמיד יש סביב ילדים.
אני לא יכול להראות מאיים, אני חושב שאפילו אם אני אנסה, זה יצא לי מצחיק.
וזה הרבה יותר קל בינתיים, ככל שעוברות השנים, עניין של ניסיון, אני מניח כמו בכל תחום אחר בחיים.
למרות מה שנראה, זו מלאכת מחשבת כ"כ עדינה, שלפעמים אני בטוח שהיא גובלת בגאונות לשמה.
אתה צריך לדעת בדיוק מה מותר, מתי להתחיל, מתי להפסיק, איך להסתיר ואיפה מותר לשים את היד.
והכי חשוב, לא להפחיד, לא להכאיב ולא לאיים, אנחנו משחקים משחק, מה את לא נהנית?
ולא כל ילדה מתאימה להיות הילדה המיוחדת שלך, צריך לבחור בקפידה.
והן חוזרות הביתה נרגשות, הכרתי חבר חדש אמא, הוא מלמד אותי משחקים חדשים, אנחנו עושים כיף בבריכה ונהנים.
אתה מהנהן לאמא, נמנע ממגע, מחמיא על הבת ההו כה יפה ומקסימה ומה פתאום,
היא לא מפריעה, אתה מחווה ביד לקבוצת הילדים שסביבך, לא כולם שלך, הרוב חברים, אוי כמה שאתה אוהב ילדים.
והיא תחשוד כמובן, האינטואיציה כמעט אף פעם לא משקרת, אבל אוי, הרחמים - וחוצמזה, הבת שלה באמת זקוקה לעוד חברים.
היא קצת מגששת, להרגיע את המצפון, איזה משחקים בדיוק? הילדה מחייכת, משחקים סודיים, היא לא מספרת, כי זה שייך רק לילדים.
הבעיה היא לדעת איך להפסיק.
אי אפשר בבת אחת, תמיד צריך להתחיל להציב גבולות לאט, כל פעם קצת,
להסביר בעדינות שהיא כבר גדולה, והמשחקים האלו הם הרי לא בשביל ילדה בגילה,
שעכשיו אתה חייב ללמד עוד ילדים, ואיזה כיף היה לכם יחד, ועכשיו מגיע גם קצת לאחרים.
אם יש לך מזל, היא תאבד עניין מהר.
אם יש לה מזל היא תשכח אותך.
ויום אחד, היא תסתכל עליך מוזר, היא לא כ"כ יודעת מאיפה, רק שאתה מוכר.
והזיכרונות יציקו כמו זבוב, מבלבלים, מזמזמים לפעמים, אבל לא מזיקים.
ואתה - תחייך ותמשיך, בגורל כידוע, לא מתגרים.

זה לא אונס, או אפילו סטייה, עובדה, הן משחקות משחק כייפי, אתה בסה"כ מעביר שיעור בחינוך מיני, כולל הדגמה.

תגובות

חזרה ליצירות