מונולוג אישי

לפני 20 חודש -הגעתי לאתר  דרך המילים בזכות נירית שלנו שהמליצה ואני לא מצטער לרגע קט. למרות שאני לא קורא שירה או כותב שירה. התחלתי לכתוב -ובאמת מתוך אהבה כנה ואמיתית. הצורך היום יומי הזה הפך לסוג של אובססיה עבורי. למרות ששיריי הראשונים היו גרועים בעיני יתומים וחסרי בתים וסדר--עם הזמן חשתי בהתקדמות האישית.למעשה התנהגתי לפי צו סמוי בתת המודע שפקד עליי להמשיך...
הצו -הכמעט אלוהי הזה-לא היה הזוי-שכן נזכרתי -לשבריר של שניה -בדברי אימי בגיל 8--המוכיחה אותי -מדוע לא לכתוב מהגיגיי??
זאת הסיבה שאת השיר הראשון הקדשתי לה  כאילו אני משוחח איתה בעולמה האחר--שכן נפטרה מסרטן בגיל 50.  הגאונה הזו...
מאז שנפל האסימון בראשי--הקפדתי לכתוב יום יום שיר ויצירה חדשה ממני. אמרתי לעצמי --מדוע לקרוא מאחרים  אולי אני לא פחות טוב ואנסה לייצר משהו אשר ייחד אותי ויתרום קמצוץ לעולם הרחב מסביבי.  זה היה המוטו.
כאמור השירים הראשונים שלי-היו חסרי בתים-וממש לא טובים בעיניי.
אולם כמות העידוד--הפירגון--וההתלהבות מצד המגיבים הצבעוניים עודדוני להמשיך ולא להרים ידיים.
קרה גם דבר מוזר כשהרגשתי מעין תחושת התמכרות לאתר..כיום הוא האתר הכי מבוקר אצלי מכל האתרים...
אני כותב ומגיב לאחרים יום יום ורואה בזה חלק מסדר יומי העמוס..מתעסק ברפואה ובפיתוחים טכנולוגיים קורא המון לומד סינית וערבית--הכל בשנתיים האחרונות--וכל זאת--במקביל להיותי רופא נשים ובעל משפחה. לאשתי ושלושת צאצאיי.  עתה רק בתי בת ה--25--היחידה שנותרה לפליטה==רק לבינתיים.
על מנת לשפר הן אופי ופתיחות לאנשים והן כתיבה-בסגנונות שונים-הקדשתי מזמני לאתר ואת כל אלה אכן למדתי ללא אכזבה.הכל מתוך אהבה.
חלק לא מבוטל מהרעיונות לכתיבתי שאבתי מאחרים וגם מהתגובות שלי לשיריהם. השראות שבאו צצו ונכתבו מיד על פתקים במכונית תוך צעידה לילית ואפילו בארועים חברתיים שונים או באמצע העבודה.
היום-כעבור 640 שירים הנכתבים מידי יום ביומו-אני מודה לגלי המנהלת האהובה שלי--שהעניקה אותי ונתנה לי מתנה וכשרון כתיבה מאי שם היוצאים ממני-על ההתקדמות הרבה בכתיבה שהוענקה לי מעמיתיי לכתיבה באתר-מעבר לכך גם יצר תחרות  --אני מתמודד בתחרות מדענים ורופאים כותבי שירה במכון וייצמן לזכרו של פרופסור עופר לידר ז"ל  מדען מחונן שנפטר מסרטן בגיל 49 וכתב שנים שירה
-תחרות מאוד חשובה בעיניי -בינואר שנה הבאה אדע את תוצאותיה. אם אזכה..לא יודע..
לסיום אסכם-בשלוש מילים--שלא ייגמר לעולם
ולגלי שלי
יישר כח אהובה.