נשורת העם

                                       נשורת העם

הרוחצים בשררה ניצבים בפאתי ערים מפוחמות

היכן שנשחקה כסות קולם.

הם פוזרים את שתיקתם צרובת הארס

בין מרפסות החוק הסדוקות.

מקום בו מהלכות נפשות רפאים,

עוד תתבוסס בו נשורת העם.

הרוחצים בשררה חותמים את משנתם בדיו התמיד

ומסוככים על פניהם מהרגיש

את רעב צאנם.

קו העוני חורך בקטום הגב

מכפיפו על ברכיו,

וזועק את נכסיו לאבק.

ומה נותר לו עוד?

מה נשאר לו בחייו?

שהרי אין הוא רואה דבר

מעבר למפתן אוהלו

שם בין קרני אור המשתברות בדם

צוהלת משפחתו.