סיפורים

מי שזוכר, לפני מספר שנים היה פיגוע במסעדת "מצה" שבחיפה. בין ההרוגים הייתה בחורה כבת 23 או 24 שהייתה ידידה קרובה של חברי הטוב. בעקבות האירוע כתבתי את הקטע הבא, שהוא למעשה סיפור דמיוני - אין קשר בין הדמויות לבין המציאות, אבל כתוב ברוח הפיגוע והמוות, לא עלינו. לא ידעתי אם להכניס את הקטע פה או ב"סיפורים", אם חלה טעות אשמח אם תכתבו ואשנה את הקטגוריה - ואני מתנצל מראש.

אביגיל

בלילות רונה הייתה בוכה. אפילו חודשים אחרי מה שקרה.

"אביגיל, את אמרת לי שלכל דבר שקורה בעולם יש סיבה. מה הסיבה לעזיבה שלך? היכן היא תורמת לחיים שלי? של אבא ואמא? של רונן, אפילו שהוא רק בן 4 עכשיו? כן, הוא כבר בן 4. וביום הולדתו האחרון, לפני שכיבה את חמשת הנרות, הוא אמר: 'הלוואי שאביגיל תביא לי מתנה.' ואני לא יכולתי יותר ורצתי לחדר. כמה אני בוכה, אביגיל, אלוהים, כמה שאני בוכה. אך לא משנה כמה דמעות אזיל, הן לעולם לא יחזירו אותך.

בפעם האחרונה שדיברנו דעתי היתה מוסחת. למדתי למבחן במתמטיקה ואמרתי לך: 'טוב, אבי, אני עסוקה. נדבר כשתחזרי.' אם רק הייתי יודעת שיותר לא תחזרי.

ואיפה אני הייתי, אבי, דקה לפני שהתפוצץ האוטובוס? למה לא הייתי שם, לידך. הייתי צועקת לך לברוח, לצאת, הייתי מצילה אותך. את יודעת, אביגיל, הייתי גם מתחלפת איתך. אמרתי את זה לאמא לפני שבוע והיא נתנה לי סטירה והלכה לחדר. מאוחר יותר שמעתי אותה בוכה. אני בעצמי לא יכולתי לעצור את הדמעות. בעצם, אולי אפילו לא רציתי לעצור אותן.

היום, אבי, אלה הדברים הקטנים. זו הנשיקה שנתת לי לפני שחזרת לצבא. זה הסריג שהבאת לי כשחזרת מאילת בחופשת הרגילה הראשונה שלך. אלו הידיים הרכות שליטפו וניחמו אותי כשרועי ואני נפרדנו. אלה העיניים שלך, אבי, העיניים שלך. כל הפיסות הקטנות האלה מרכיבות תמונה. תמונה הן מרכיבות, ולא בן אדם. הנה אני שוב בוכה.

קשה, קשה בלעדייך.

אחיות לנצח, שלך - - - רונה."

אפילו 7 חודשים אחרי רונה הרגישה כביכול הכל התרחש רק אתמול. הכאב...עם כמה כאב מסוגלת הנפש האנושית להתמודד?

בנוסף למכתב שהשאירה רונה על קברה של אבי, היא הוסיפה גם שיר:

פרח בן שנה,

פרח בן שנתיים,

מקבל חום ואהבה,

מקבל גם מים.

פרח בן שלוש,

פרח בן ארבע,

פתאום מבין -

יש לו אמא ואבא.

פרח בן חמש,

פרח בן שש,

יודע לדבר ולעתים צועק,

לעתים לוחש.

פרח בן שבע,

פרח בן שמונה,

כבר חכם ומצחיק,

כשלטלפון עונה.

פרח בן תשע,

פרח בן עשר,

מביט אל עצמו ואל העולם,

ומבין אט-אט את הקשר.

ועוד עשור חולף,

ולפרח אחות צעירה,

ויש ביניהן אהבה,

כמה יש ביניהן אהבה.

פרח בן תשע עשרה,

פרח בן עשרים,

פרח בן עשרים - לנצח נצחים.

א.ק. - אני אוהב אותך

תגובות

הוצאת ספרים

יצירות אחרונות

סדנאות דרך המילים

אביגיל

תגובות

הוצאת ספרים

יצירות אחרונות

סדנאות דרך המילים

אביגיל

תגובות

התחברות