אל תקראו לי משוגעת

שונאיי עוטים מסכות אהבה,
אוהביי בונים חומת הפרדה,
כולם ניצבים מהצד וצופים
במפולתי, תבוסתי הצורבת.
הם מחכים שאפגע באדמה
הם מקווים שזו תשרוט פניי,
ותשחרר טיפות אודם.

מלחמה מתנהלת בתוכי כעת,
ועליי לחרוץ את גורל הלוחמים
אני המפקד וגם השליח,
אני האלוהים.

הם לא מבינים דבר, טיפשים כולם.
אני רואה מה קורה בראשם, אני קוראת הכל.
הם רק רוצים ברעתי, שטניים כולם.
אני יודעת איך לנצח אותם, אני יודעת הכל.

לא צפיתי זאת מראש, הוא לא מניח לי.
הוא אוחז בידיי בחוזקה ולא עוזב.
לו היה בי הכוח לשתק את הזרים
כפי ששיתקתי עצמי לא פעם.
אני מחבקת את עצמי עכשיו
גם האל עצמו לא יפריד בין ידיי.
אני רצה.

אני רצה בין חללי האימה
האור הלבן סביבי מכה בי
עיניים בוחנות מפשיטות את נשמתי
ואין לאן ללכת מכאן.

הוא משכיב אותי וכופת ידיי אל המוטות
אני רק רוצה להעלם מכאן.
הכאב שבגופי מאיים להכניע אותי
צורחת את עצמי אליו, אליהם
אין מענה חזרה, מזור לכאבי.

דקירה.

אני נכנעת להם,
אני מרימה ידיים
ושוקעת אל הלא נודע.
בדרך למטה,
הוא משחרר: "משוגעת",
ומרפה מידיי.