אמון

אוחזת  אני בחבלים שקופים,

חבלי שקיפותם של רצונות טהורים.

ליבי מבקש, אך הזמן בשלו, מתעקש,

"הותירי לצידך פיסת מציאות,

לבדך לא תוכלי לכבות את האש"

יהלום בידי, שברירי ובוהק.

גם כאב ילטשו, יעצב ויחזק.

חששות כרוחות הם, המגביהים גלים וסוחפים.

תקוות כסירות הן, הלוקחות נשמה אל חופי מבטחים.

רעד קולו של אהוב, לספר לי המון יכול,

על קשיים לוחשי גבורה, אשר ניצבו על מסלול האתמול.

להשיב במילים הנכונות, הרי זוהי שליחות.

 פגיעה או פספוס, בפשטות,  אומרת כולה אומנות.

ואפתח סגור ליבי בפניך,

עולם פנימי אט נחשף.

כחצים ביד גיבור הותרתי, שלחתי אליך,

כי אמון לי בך וכן במילים הכתובות על הדף.

אתפלל ליוצר החיים הגדול,

שיעניק לי יכולת להבחין בין השלבים הקיימים בעולם,

בהכל.