חזרה ליצירות
שירים

מונולוג של עץ

יהודה ארדיטי ז"ל | (02/09/2009 21:59) | 52 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
יושב הלך
חוסה בצל של עץ
תוקע ראש בכפו
מהורהר
עטוף בדידות
 
 
 
מעלעל אילן עליו
במנוד ענפיו
כמנסה להניס שרעפיו
מברך את אורחו
 
 
שואל:
 
"מה לך הלך?
מדוע תחוש תקוע נעזב?...
 
 
ראה אותי -בלידתי
יצאתי מרחם אימי -אדמתי
פרצתי עם עלי הראשון
לעולם אחר זר
נשען על ניצן   רך
שברירי קצת מוזר.
 
 
למרות בדידותי חסרון אימי
צמחתי העצמתי
בילדותי
הרחבתי גזעי ופארותיי 
פרשתי בדים עמוסי עלווה
מקשט סביבה בפירות ופריחה
 
 
עתה כשבגרתי הבנתי:
למרות
מרחבי הלועג ב"תקוע" ו"נטוע"-
 נושא אני בגאווה  -נוף סביבתי
נוף ילדותי
 
 
 עכשיו אני איתך-הלך יקר
משכין בקרבי בעלי כנף
בלי להניד ענף
חוסה ומגן על כל יצור חי
קטן כגדול
 
 
גזעי רחב מוצק
לכל כוון ומרחב
ליבי מסתרג מרוח
מרענן מצל
אוושותיי הן מנגינות
מנעימות במנות מדודות
לפי מצבי רוח
 
ודע:
עברתי ועובר קשיים איומים
נפצע
 מדלקות מטרים
שלגים סופות
רעמים וברקים
יובש צמא
וסכנת הכחדה
 
 
 למרות ואף על פי כן
עומד איתן לתלפיות
דואג מעניק מאכיל נותן
לכל הנזקקים
פוצי הפיות
 
 
מטיל צל ויופי נופי
לחמדת אדמתי 
כל נצרך עייף ולאה
לוטף בגופי
משלים עם עובדת היותי
כהיותי
כי אין בלתי
מקומי
הוא אושרי".
 
 
קם ההלך
מחייך מחבק
את העץ- מברכו
ממשיך בדרכו
עם לב מרוכך
וחיוך מלא
רך.

תגובות

חזרה ליצירות