רוב הרכבות באמת מגיעות ליעדן, באמת. תאמינו או לא אבל הן נוסעות ונוסעות ובסוף עוצרות. אולי באיזה מקום יפהפה מלא עצים מלא פרחים, מדשאות ואנשים טובים. או יכול להיות בעיירה נידחת, קבצנים זרוקים ישנים על הריצפה, כוס פלסטיק ריקה, שכונה אפורה כמו במערבונים, ואתה תלך שם עם הבגדים הצבעוניים, וכולם יסתכלו עליך במבט הזה של העניים, של תביא-קצת-כסף-יא-בן-זונה, אם לא נרצח אותך כמו שעשינו לקודם שבא. ואתה מביא להם כסף והם רק רוצים עוד, ובסוף אתה תשאר שם רק עם תחתונים ומפתחות של האוטו, אבל אין לך אוטו, הוא נשאר שם, במקום שממנו באת, למקום שאליו לא תחזור. ואישתך מתקשרת 'אמרת שזה רק לחמישה ימים' היא אומרת, אבל אתה עונה שאתה תקוע ואתה חייב שיחלצו אותך. ואתה מחכה כמה ימים ושבועות והיא לא מגיעה, ואתה מתקשר ושואל מה יהיה ומתי זה יקרה, שהיא תגיעה ותתן לך נשיקה. אבל היא אומרת שזה בתהליכים זה לא כזה פשוט. בתוך תוכך אתה יודע שיש לה איזה רומן חדש, אתה מעז לשאול והיא אומרת שלא, אבל לשקר הזה יש רגליים ויש לו ימינית חזקה, הוא מכדרר גם בשמאל ויש לו ראיית משחק נפלאה, כשהוא עולה לנגיחה זה כמו אלון מזרחי בתקופתו הטובה, וכשהוא בועט זה כמו חץ, חץ ישר ללב, בימין או בשמאל זה לא משנה, הוא יכניס לך עם שני הרגליים ישר אל הבטן, אתה תדמם ותשכב ותחכה לעזרה, אבל העניים בשכונה לא יבינו מה קרה, ועוד יעזו לקחת לך את התחתונים אבל אתה נלחם בהם בחוזקה, הדבר היחיד שנשאר לך זה תחתונים בצבע הלבנה.
ואתם קצת שומרים על קשר וקצת מנתקים ובסוף זה מסתיים והיא מודה, יש לה רומן עם הבן של השכנה. ואתה חושב 'נו מילא לפחות היא שמחה, אבל עם כזה מכוער ועוד עם כזאת אמא? עדיף את יוסי של דודה סימה! ועוד כזה צעיר, מה קרה? מת העולם, קרתה מלחמה? אני לא מבין מה היא מוצאת בו שאין בי, אבל נו מילא, לפחות היא שמחה'.
ומה זאת אהבה אתה שואל את עצמך, האם זה להיות באמת כמו שאומרים עם כינורות ופרחים? או שזה סידרה של סבל וייאוש ואכזבה, וזה תמיד יגמר אתה אומר לעצמך, אז למה צריך את זה בעצם את שואל שוב ושוב, עדיף להשאר כאן לתמיד עם התחתונים בצבע הלבנה, והמפתחות של האוטו שלא נמצא, לישון על ספסלים ולידך כוס ריקה, להסתכל על אנשים ולבזוז להם את הבגדים, לפתח חוכמת חיים ולהמציא משפטים. לאהוב את עצמך זו האהבה הכי טובה, אתה לא רב עם עצמך וגם עם כן אתה משלים תמיד, מתפשר על איזה בגד ולא חוסך ממך פרוטה, אתה לא משקר לעצמך וגם עם כן אתה יודע ששיקרת, אין בינכם סודות, בינך לבין עצמך.
ואז היא מגיעה כמו בכל סרטי האהבה, שטנית צנועה עם גופייה לבנה, היא מצביעה על המקום לידך ושואלת אם אפשר, אתה עונה שכן ומקווה למצוא חברה. היא שואלת את שמך ואתה כמעט ושכחת אבל עונה בבטחה, לה קוראים סיוון והיא נתקעה פה גם, לבעלה קראו יוסי, איזה עולם קטן. 'הבן של סימה', הוא קרא וצחק, היא אמרה שכן, אבל הוא יצא כמו אמא והיא בטוחה שאלוהים עשה את זה במתכוון.
באותה לילה היא שוכבת לידך, התחתונים כמעט ולא מסתירים את הזיקפה שרק גודלת לך, והיא קולטת את זה ומצחקקת ושואלת 'זה בגללי', ואתה נבוך ומסמיק והיא אומרת, 'לא נורא, אני בטוחה שזה היה קורה גם לי'.
היא מסתובבת אלייך ואתם מתחילים במשגל סוער, ולא עובר הרבה זמן ואתה גומר. אתה נבוך שוב ואומר כי הרבה זמן לא עשית את זה, והיא מצחקקת ואומרת 'לא נורא, אני בטוחה שזה היה קורה גם לי'.
ומדליק אותך הקלות הזאת שהיא מזדהה איתך גם כשאתם כאלה שונים. והיא מוצאת לך מכנסיים, אמנם קצת קטנים אבל עדיין, אתה לובש אותם וכבר הזקפה לא כל כך בולטת. אתם חיים ביחד על ספסל בקצה העיירה הענייה, אנשים מסתכלים עליכם ולא מבינים, איך אפשר למצוא כאן זוג אוהבים.
ואתם חיים כבר המון שנים,
והעניים מסתכלים,
ולא מבינים,
איך זה כמו בסרטים,
אהבה כנגד כל הסיכויים.
ואתם כמו בסרטים הכי טובים,
היא עם גופייה,
ואתה עם תחתונים בצבע הלבנה,
אוהבים ללא תקנה,
בידיוק כמו -
אדם וחווה.
