סופו של הקיץ

סוֹפוֹ שֶל הָקַיץ

וְיֵש בָּאֳוִויר אֶת סֹופֹו שֶל הָקֲיץ

גָם עָנָן מִתְקָדֵר, עוֹד דוֹאֶה בְּשָמַיו,

וְרוּח שֶל יָם עוֹד נוֹשֵאת בִּכְנָפֵיה

רֵיח גַל שֶנִשְבָּר לְפִתְחוֹ שֶל הַסְתָיו.

וְעֶרֶב שְקִיעָה, עַל גִבְעַת חוֹל רָכָּה

כְּמַרְבַד אַרְגָמָן, מְפַזֵר אֶת צְלָלָיו,

וְדַיֳיג שְדוּף שֶמֶש, סְדוּק רוּח מָכָּה,

חָכָּתוֹ בִּתְפִילָה מַשְלִיךְ לָמֵרְחַב.

וְאַתְ תִפְסְעִי כִּבְיוֹם כְּלוּלוֹתָייךְ

בֵּין תְכֵלֶת גָלִים לְרוּחוֹ שֶל הַסְתָיו.

וּצְדַפִים נִסְחַפִים יִסְפְּרוּ צְעַדָיִיךְ

בִּמְחוֹל גַרְגֵרִים עַל חוֹלוֹת מִזָהַב.

רְאִי שְחַפִים נִישָאִים, נִשְקָפִים בְעֵינָייךְ

וְשְבִיס זְהוֹב שֵׂיעַרֵךְ, כְּנֶזֵר גָלִים.

וּמִי זֶה יֵדָע מִסְתָרֵי מִשְעוֹלָייךְ?

שוֹבַל עִקְבֹותָייךְ עַל חוֹף נָחְשוֹלִים.