היה לי קשה לקבל את זה. אחרי השיחה ההיא חשתי כי עולמי חרב עליי. בני היחידי, אוהב גברים? רוב הסיכויים שלא אזכה לקבל נכדים יפים וחמודים? לבי נשבר, גופי כאב, ומוחי חשב. על מה? על המתכון החדש שקיבלתי מאחותה של מאי, בימבל. אם אלך במדויק אחרי הוראותיה העוגה שלי תצא נהדרת! הכי כיף להיות עקרת בית. לא צריך לעבוד ולדאוג לכסף, אלא רק לבשל, לנקות, לכבס ולצפות ב'אח הגדול'. יש לי חיים טובים.
לעניינינו. סרח התיישב מולי במטבח, ואחרי שסיים לאכול מספר פשטידות, החל לספר לי את מה שראה. "הייתי אצלו בחדר", אמר, "יש לו פוסטר של היי פייב". השבתי לו שזה נורמלי לגמרי שמומין יאהב מוסיקה איכותית. "יש לו גם מגזינים עם גברים שרירנים ערומים", המשיך. הפעם אמרתי לו שזה כנראה באשמתי, מרוב שאמרתי לו שהוא שמנמן, בטח הוא פצח בדיאטה על מנת להגיע לגוף כמו שלהם. "תפסתי אותו מתנשק עם סנורק". הפעם, לא היה לי מה לומר. תיק היד שלי נשמט לרצפה, דבר שמעולם לא קרה לי מאז קנה לי אותו סבי לפני כ-30 שנה. הוא עליי תמיד- במטבח, במקלחת, וגם כאשר אני מדגמנת אופנת מטבח לערוץ המסחרי שלנו.
בני אוהב גברים? איך לא שמתי לב לסימנים? והיו! תמיד אהב להסתובב עם סנופקין ואין ספור פעמים ישן אצלו בלילה באוהל הירוק. אני, בתמימותי, חשבתי כי הם חברים טובים ותו לא. כמו כן, מצא לעצמו חברה שמנה, רק כדי שיגידו שהוא אוהב בנות. הרי אף גבר נורמלי לא היה חושק בסנורקה. היא נראית כמוני, עוד לפני הריון אחד! בגילה הייתי הנערה הכי יפה בכיתה, הכי יפה בשיעור, והכי יפה בהפסקה. עד שמומין אבא הגיע ועיבר לי את הצורה. ואיך אפשר בלי הסימן המכריע- הדיבור שלו. מזמן לא שמעתי ילד כה חנון. תמיד אמרתי לו שיתחיל לדבר כמו סרח, הערס הקטן, אך הוא מיאן להקשיב לי ודיבר באשכנזיות מוחלטת! כל כך הרגיז אותי הדבר עד שביום אחד העלמתי לו את אוסף הבולים שלו, והוא בכה כמו ילד שהעלימו לו את אוסף הבולים שלו. כל זה, ולא חשבתי לרגע לבדוק אם יש נשיכות על הכרית.
החלטתי לבדוק סופית אם נכון הדבר. התקנתי מצלמה בחדרו והלכתי לאפות עוגה חדשה וטעימה. כאשר מומין יצא לשחק מחבואים עם חבריו וחברותיו, רצתי למעלה ושלפתי את המצלמה משם. חיברתי אותה אל מכשיר הוידאו וצפיתי בשקיקה. תיק היד שלי נפל בשנית. פעמיים באותו היום? זה בוודאי מבשר רעות! צפיתי בו נושך את הכרית כל כך חזק, שלו יכלה לדבר היתה צורחת מזמן. אחר כך הדליק את הטלוויזיה על ערוץ האופנה- בשעה שיש דוגמנים זכרים על המסך! ולבסוף- שר בקולי קולות ובחושניות נשית את כל להיטי משה דץ. כעבור שעה יצא מן הבית, עירום כהרגלו. לו היה לבוש בוודאי היה יוצא עם מכנס עור וחולצה ורודה! נדהמתי. החלטתי לעשות מעשה.
קראתי למומין אבא והראיתי לו הכל. לו היה לו תיק יד, בוודאי היה נופל אל הרצפה, אך כובעו נפל, וזה מספיק. אחר כך החל לבכות. אמר שזו אשמתו, שלא לקח אותו לצוד ציפורים אלא לדוג דגים. שלא שיחק איתו כדורגל, אלא כדור נוצה. שלא ראה איתו את סרטי סילבסטר סטאלון, אלא את 'בנני ובנוני'. הסברתי לו שזה לא אשמתו, שזה מולד. אך הוא- בשלו, המשיך להאשים את עצמו. כשראיתי ששום דבר לא ייצא מזה, החלטתי שנערוך עם בננו האהוב שיחה על הכל. חיכינו לבואו בסלון, עם כוס תה ועוגיות.
כאשר הגיע, שאלתי אותו אם יש לו מה לספר לנו.
הוא השיב שלא.
סיפרנו לו מה ראינו ושאלנו אותו מה פשר כל זה.
הוא השיב שלא.
שפכנו עליו תה רותח. 'מה לא?! מה הקשר?', אמרנו לו.
הוא בכה והשיב שכן.
שאלנו אותו אם הוא משחק איתנו כן-לא-שחור-לבן.
הוא השיב שכן והוסיף "איך גיליתם?".
"נפסלת, אידיוט!", צחקנו בקול רם. מה זה משנה, אוהב בנות או בנים? העיקר שיש לנו מטומטם קטן בבית.
