נוגה

נוגה

שלוה,

שאין בה קמילה,

נהרה מפניו

הנאורים.

מבטו המצומצם

ככלי ריק

מילא את החלל,

אשר בו

היה

ליבו,

או נישמתו,

או יהא אשר יהא,

מחְכים את היקום,

ונַפְשות כולם

יוצאות

אליו הן באות,

מבקשות את החסד השופע,

שלא ידעו מעולם,

והוא הרי נמצא

בכול מידרך,

מציף את סביבותיו

כאותה תוגה,

שיש עימה בשורה

לאמֵלות, לצוקה.

ופשתה הרפואה,

צורי למדוי-הלב,

ושיקעה מעט נוחם

בצלחת

הריקה מהבלי-עולם.

 

כול הזכויות שמורות