פעם הייתי עומד מולך עירום

הסתגלתי עם השנים

אם יש דבר מה ביננו
אהיה אני לבדי להבין
את פנייך לא אלבין

 עודני מצפין
אין בידי לשאת גלויות
לא נוף הנשקף מאחור
ובחזית הפנים
התווים
כצילומי הזמן
בעונותיו
בעוונותי
שהייתי איתך רך
כמו ממרח
שוקולד

ונמרח על שמלתה
של ילדתנו
הקטנה
היא היחידה
הזילה דמעות
על הכתמים
על הימים

מה את רוצה שעוד אגיד
שאספר לך על מטלית
הספונג'ה
הספוגה ההולכת וחוזרת
על כל אריח ואריח
מלחמות פרש וצריח
הנפש נסחטת
מטפטפת לתוך הדלי
אן המיית מים אוושת רוח
או עלים מרשרשים

המקל והמגב

הייתי מדבר איתך
מילין
אמות מידה בהברות
וחשבתי את מבינה

מהמרת כיוונים
נופלת על שולחן
הכתיבה
שאיש לא כתב
עליו מילה
ומחפשת  אולי נפלה
לרגליו

אינני רומז
היום אני מצפין
שאי ענייך
למרומים
לשמייך
לחרוזים
לרמזים
אולי תגלי כיצד חגים
במעגלים
מתגלגלים
דרך כוכבים

פעם הייתה בהם תועלת
היו אורים ותומים
מפרשים לוכדי רוח
לרב חובל קשוח
לספינות מפליגות
וספנים
ושודדי ים שתומי עיניים
עם רגל מעץ
נער עגום פנים
מקרצף סיפון מלוח
והולכים לישון

בהקיץ לילם
או בקץ מסעם
חוזרים לאהובות
אליי חוף
או סתם  כך
לנמל וחבית שכר
ומי שלא אהב
חבק זונה מלטפת
מענגת תמורת
מקצת דגת השלל

תחפשי  בלשנית
תתחפשי בלשית

 גם אם תלכי בשפות
באותיות הסדוקות
בלשון המתגלגלת
בין מנזרים כנסיות
מסגדים
ותשאלי  מאמינים
הסוגדים לפרשנויות
אלה הנאמנים הקנאים לדתות

פרשת דרכנו
נותרה חלולה
מניבים נשברים
אחר כך הבינה
איש לא עקר לך
ולא הזכיר  ברבים
או הלבין
גם שבקעה
הבינה והחנכיים
כאבו
והרמתי ידיים
זה לא הספיק

מה עוד את רוצה
שואלת משמעויות
בהקפה
העוברות סחור סחור
לסוחרים ממולחים
בטרם המלחו ועשנו דגים

שתי את כוס הקפה
והפכי
אני זה המגיש
לא בגלל הטעם המתוק
בגלל  הבוץ המסתיר
קוצו של יוד

מעלה  באוב
גם אם עד יום מותי
אהיה
האחרון להבין
לו גם היה ניתן
היישר לתוך דעתך
דעתי
בראשך
לשפוך
כתשליך
הייתי משליך

 את יכולה עכשיו לנשוב
שוב כמו הרוח
ולנשוף
ואני אכוף
כקני סוף

לכשתלכי
שוב אעמוד זקוף

פעם הייתי עומד
מולך  ערום

ואת ראית גוף