לקראת הימים הנוראים- חזרה..

בעולם הקיים תחת שמיים,

 אדם מתבונן לרגעים, פוקח עיניים.

הוא מבחין בדמעה לוחמת ברוח צעירה,

נציגה אהובה, ממיוסרי טוהר,

בשובם לחדש בריאה בווידוי ותחינה.

לצידו של האושר,

 הזמן מחייך ושותק.

מעצר בגבולות השגחה עליונה,

היעדר

ואני מתפרק.

אור חדש בליבי,

הוויה,

אני שוב מתחזק.

נשגבים הם המראות מבעד לצלילות.

ומה אראה אם אשיב לעצמי מעט,

ממעלתה של תמימות?..

כשאשיב לעצמי לבטח אשוב ואומר,

 ברוך משיב כל נשמה,

למקור כוחה, לשורש החיים המוכר.