ה-12 בחודש החמישי, (מאי, הסתכלתי בלוח השנה שלנו), היה אמור להיות היום הכי גדול בקריירה שלי. כל הפרשנים קבעו שיש לנו סיכוי נהדר לזכות באליפות, ובתחילת העונה הרגשתי שזה רגע האמת שלי. התהילה מתקרבת אליי בצעדים של פיל, כלומר צעדים ממש ממש גדולים, והייתי מוכן לקראתה. אז מה לעזאזל השתבש בדרך?
כנראה שזה התחיל במסיבת יום ההולדת של משה. באנו כל החברים מהקבוצה, לחגוג איתו 26 שנה על הכדור. כדור הארץ הכוונה. מודה, זה יכול לבלבל גם אותי. כדורגלן, אחרי הכל. לקח לי זמן להבין כשאמרו לי את זה לראשונה. מה 26, איזה כדור? ממש אידיוט אני. בכל אופן, שתינו כמו מטורפים, הקוק שהיה על השולחנות נגמר תוך שניות. רק קיווינו שהמאמן שלנו, דוד, לא יגיע במפתיע להרוס את החגיגה.
דוד הוא אדם קשה, שהולך רק בדרך אחת. לא מסכים לנו לשתות, לא לאכול שטויות, רק רוצה לנצח במשחק הקרוב. בתחילת העונה ניצחנו כל משחק כמעט, ולמרות זאת הוא לא היה מרוצה. מעביד אותנו בפרך, האימונים קשים, אסור לספר בדיחות, ממש קבוצת משטרה נהיינו. פעם זרקתי משהו מצחיק לאוויר, הוא עוד שניה גמר לי את הקריירה. זרק עליי נעל לפרצוף! כמעט כל הלוק היפה שלי הלך. לא הייתי משיג אף בחורה. מזל שהשריטות נעלמו מהר.
אומרים על כדורגלנים שהם טיפשים. זה נכון, אני מודה. כל דבר מסבירים לי פעמיים, כולל בנות שאני מתחיל איתן והן מסרבות לי. נשמע לי מוזר שיסרבו לי, מה היא לא רואה שאני שחקן מפורסם, כוכב גדול? הבטחתי לה שאני אתקע לה גול בחיבורים, והיא ברחה. מוזר לי כל העסק הזה. ככה אני עובר מבחורה לבחורה, יש כאלו שדווקא מסכימות שאני אחורר להן תרשת. חלוץ גדול אני.
בכל אופן, איך הגעתי לכל זה? דיברתי על המסיבה בכלל. אני נוהג לדבר בלי קשר לכלום לפעמים. אז דוד כן הגיע, ולא האמין למראה עיניו, כל שחקן תפס לו איזו יוליה אחת, עם ציצים ענקיים ומיני ממש קצר. זה היה נראה כמו אורגיה המונית. הוא צרח שם, כל היוליות הסתלקו, ביאס אותנו לגמרי. איזה מין גבר הוא? לא רואה שיש לנו צרכים. אמר שבתור עונש מחר יהיה אימון כפול. נשבר ממנו כבר, הרס לי את החיים המאמן הזה.
יום לאחר מכן, בחדר הלבשה הוא דיבר איתנו על ציונות. לא במובן שאתם חושבים, ביקש שנשחק בשביל ציון המנכ"ל, שעוד לא זכה בשום אליפות. ציון הוא הנשמה של המועדון, תמיד כשמדברים עליו זה על כמה שהוא טוב, ותורם, ואז אנחנו מסכימים שבשבילו נעשה הכל. דוד מנצל את זה, כל שבוע נאום ציוני, כמה אפשר לטחון את זה. אמר לנו ש'הפועל ציון' היא קבוצה גדולה, אבל היא תהיה אימפריה רק אם ניקח תואר. השפלנו מבט והבטחנו לנצח.
את המשחק ההוא סיימנו ב-0:3 קליל על מכבי קרית אמו, אחת הקריות לא זוכר איזו, אבל מה שאני באמת זוכר משם, זה את אירנה, המעודדת של הקבוצה. כשנשרק לקבוצה היריבה פנדל, היא עמדה מאחורי השער, והורידה חולצה. כמובן שהשחקן הבועט מיד לא מרוכז ומחמיץ. ככה ניצחנו כמה משחקים חשובים, כולל את הקריה המוזרה ההיא. אחרי שעלו על הטריק העיפו אותה. התחלנו להדרדר.
הייתי כל כך גרוע באותם ימים, כל בעיטה שלי הלכה לשמיים, הייתי משחק סטנגה עם הציפורים. גם אם לא לשמיים, הרגל שלי פגעה רק ביריבים. לא פעם כמעט העפתי ראשים. הפסקתי להאמין בעצמי. עישנתי, שתיתי, זיינתי, הכל חוץ מלהתאמן. דוד הדיח אותי מההרכב הראשון. אבא שלי שמע על זה והתעצבן, הלך ועשה בלאגן במועדון. איים על דוד שאם אני לא אחזור להרכב, הוא ימצא אותו. ואבא שלי תמיד מוצא. אבל דוד הטיפש לא פחד. היה מתאבק לשעבר, האפס הקטן, אז הוא חושב שהוא יכול על כולם. בסוף חזרתי להרכב, אבא תמיד יודע לסדר דברים.
לקראת המחזור האחרון הדיבורים היו אחרים. בעיתונים הופיעו כותרות ענק על כך שאני עומד להיות מודח מהקבוצה. אני, החלוץ המצטיין, קורע הרשתות, הקפטן האגדי, וככה רוצים להעיף אותי? האוהדים הפגינו בעדי. הפרשנים אמרו שגמרתי את הסוס, נהייתי 'עגלה' כמו שאומרים אצלנו. רק רציתי להוכיח להם שהם טועים. הדרבי נגד 'מכבי ציון', (כן, גם להם יש ציון כנראה), הוא הבמה הכי טובה לזה!
כבשתי שער. עצמי. הרסתי לקבוצה שלי הכל. נשארנו לוזרים. את מי אני יכול להאשים? לא חסר. את דוד שהרס לי את הביטחון העצמי, את יוליה שלא רצתה לתת לי יום לפני המשחק. הכלבה ידעה כמה אני צריך להתפרק ועדיין לא נתנה. את מי עוד? הדשא היה מלא בורות, ושמוליק השכן לא תיקן את הנזילה שהגיעה עד אליי הביתה. תראו כמה דברים הפריעו לי. כוכב על יכול להתרכז בכדורגל ככה תגידו לי?
שמו עליי אזיקים, יוליה הכלבה הפלילה אותי, טענה שאנסתי, סיפרה על המסיבות סמים שעשינו כל החבר'ה, ממש הלשינה על הכל! החזרתי לה, חברים שלי הפכו לה את הבית, גנבו לה את החתול, שרפו לה את החזיר. שתלמד את הלקח. אני אצא מכאן עוד מעט. יש לי ראיות חותכות שבליל האונס הייתי עם רוסיה אחרת. אמנם אין אליפות, אבל יש לי הצעה מאליצור שמעון. יש להם מאמן שמן ועצלן כמו שאני אוהב. שם אני אמצא את עצמי. ישראלי טיפוסי אני. יאללה שמעון מלחמה!
