הדבר היחיד שהיה לי קשה זה להיפרד מאמא. גם כשהייתי בתיבה היא דאגה לי לאוכל, ועכשיו אני צריך לצאת לחיים העצמאיים. כן, זה אני, משה רבנו. מוישה בשבילכם. אמא אמרה לי שאני חייב להתגייס כי יש מלחמה עם מצרים. צו 8, אתם יודעים, אין כל כך הרבה ברירות. אנחנו העבריים ננצח! הציבו אותי בגדוד הסיור המדברי. כל מיני בדואים יהיו שם, אבל העיקר המטרה, הסבירו לנו על מטרות המלחמה. נכבוש את סיני! אולי אפילו נקרע את הים.
אהרל`ה, אחי, מג"ד בגולני. רצה לסדר לי שאני אשרת איתו, אבל אליהו הנביא, הרמטכ"ל, סירב. כששאלו את אליהו בערוץ 10, מה יקרה בסוף המלחמה, הוא אמר שנפתח למצרים את התחת. הוא יודע מה שהוא אומר, אחרי הכל הוא נביא. רק פעם אחת בעברו הוא טעה. הוא ראה שמכבי מנצחים את גמר הגביע בכדורסל, אבל לא שם לב שזה אחרי הארכה. הלך לשים ווינר, שמח וטוב לב, והפסיד מאה אלף שקל. כמה חבל. בכל אופן הוא לא הסכים לי לשרת עם אהרל`ה, אז נילחם עם אחמד וחסן. העיקר שהם בעדנו.
בבקו"ם פגשתי את יוסי. סיפר לי שהאחים שלו מכרו אותו. לא האמנתי, מי יכול לעשות דבר כזה, אין להם לב? במיוחד התפלאתי על זבולון. היה איתי ביסודי, היינו החברים הכי טובים, ידענו הכל אחד על השני, בחור טוב הוא. בטח נגרר אחרי יששכר, שיכל למכור את נשמתו תמורת כסף. יוסי אמר לי שהוא מתגייס לגולני, אמרתי לו שני אדאג לו. הרמתי טלפון לארהל`ה, וסגרתי איתו שאיך שיש הפוגה בקרבות, יוסי הראשון שייצא הביתה. הוא הודה לי, אמרתי לו שאין כמו חברים.
כשהחלו האימונים למלחמה, ראינו באינטרנט שפרעה בונה כור אטומי. אחשוורוש עוזר לו. שני חלאות, שונאי ישראל, הם עוד ישלמו על זה, אני מבטיח! המן הרשע קרא להשמיד את העבריים, ובארץ ישראל הרוחות סערו. חברי הכנסת רתחו מזעם, בעיקר הגמלאים. מתושלח ונוח קראו להכנס בהם בכל הכוח, להרוס כל אבן במצרים, להגיע עד התעלה ואם צריך אף לחצות אותה. ראש הממשלה דאז, היה יותר מתון. ככה הוא דוד המלך. איש רגוע, שקול, לא עושה דברים בספונטניות. חוץ מהמקרה בו הוא עשה את מזכירו הצבאי, יונתן. דוד אמר שנתקוף בעת הצורך. איש חכם.
כשניתנה האות לתחילת המלחמה, שלחתי SMS לאמא ואמרתי לה שאני בדרך לסיני, והפעם לא עם ראסטות כמו בקיץ, אלא קצוץ קצוץ. צה"ל, אתם יודעים. אנשים דיברו על הנשק הסודי שיש לנו. לא הבנתי במה מדובר, כנראה שזה באמת סוד כמוס. העם דרש ניצחון. התמיכה במלחמה היתה מקיר לקיר, והרגשנו את זה בקרבות. היינו צריכים לשחרר הרבה יהודים שנתקעו במצרים, שבויים. הימים הראשונים לא הלכו כמו שצריך, אכלנו מנות קרב מגעילות כאלה. מזל שזה לא פסח, לפחות יש לחם.
התקדמנו במהירות לתעלת סואץ. קרענו את ים סוף. אני אפילו זוכר שקרענו להם את הצורה בקרבות. פיזרנו צפרדעים, הרגנו את הבנים הבכורים בכל משפחה, טפטפנו דם על הים, מה לא. אפילו החדרנו חיידקים אלימים לצאן. המצרים לא ידעו מאיפה זה בא להם. השיא היה כשקרענו את הים לשניים. אני, מוישה הקיבוצניק מהגליל, הנחתי מטען רב עוצמה בתוך ים סוף וקרעתי אותו לשניים. שיחררנו את השבויים דרך הים וכשהמצרים ניסו לרדוף אחרינו, רובם טבעו. איזה מלך אני. דוד המלך, דודינקה, נתן לי תעודת הערכה. הרגשתי טוב עם עצמי. פמפמתי את בנות ישראל חופשי. הייתי סלב.
זה לא נגמר שם. התברר לנו שהם לא נכנעו סופית, וקראו לעזרה מהארמים, היבוסים ועוד כמה עמים מהאיזור. כולם ערבושים, שיהיה ברור. הם חשפו את השפן שלהם, גולית. בחור ענק, שקרע כל מי שרב נגדו. אני זוכר אותו מהגן המשותף, כשעוד היינו לומדים עם היבוסים באותו מקום. גולית היה ילד שמן, רק אוכל כל היום, כשלי הביאו סנדביץ` עם ממרח, ההר אדם הזמין טריפל במקדונלדס. לא ראה בעיניים. 200 קילו של שומן וטמטום. ישראל שלפה גם היא את הנשק סודי שלה, ולמרבה ההפתעה זה לא היה טיל אטומי מדימונה. אלא שמשון, מנהל חדר הכושר בחברון. איש חסון, שכל בחורה שאי פעם התאמנה אצלו, הרגישה אותו מקרוב.
סוכנויות ההימורים לא נתנו סיכוי לשימשי. אמרו שגולית יפרק אותו, וזה הסוף של עם ישראל. למעשה, אפילו אליהו הנביא שם 4000 זהב על גולית. עד כדי כך לא היתה אמונה שהוא ינצח. ובלי אמונה, גם צסק"א לא היתה אוכלת אותה. זה מה שאמרתי לשמשון ערב הקרב. כשהכל התחיל, באיצטדיון רמת גן, 50 אלף איש היו בשקט, מקווים להפתעה, או פשוט בדיכאון ממה שיהיה. מחוץ לאיצטדיון, במגרש האימונים, שיחקה בית"ר נגד מכבי חיפה. ראובן עטר בעט טיל לשמיים, הכדור הגיע ישר לראש של גולית. התמוטט החלאה. ניצחנו. שעררררר, שעררררר, ראובן עטררר, זעק מאיר איינשטיין! שוב ניצחנו את אויבנו. לילה שקט יעבור על כוחותינו.
