שבריי ילדותי

עסוקה לאסוף את השברים

פיסה אחר פיסה

כל שבר נאסף ביד רועדת

שברי זכוכית מדממים

פיסות חיי מעוכים,הפוכים

מאגדת הכל לתוך תיבה

כל פינה ,יודעת להכיל

לא רוצה להקיא מתוכה את הידוע

את הכואב,המר הלעוס

סוגרת התיבה ,מתחת למיטה

כל זכרונות ילדותי המודחקים

כל פרקיי חיי,מצטברים נערמים

בלילה,הם יוצאים מתוך תוכם

לבדם,רוקדים הדפים ,השברים

במעגלים אינסופיים,מנסים לטפס

לצאת ,לברוח

בלילה בלילה,צלליות בחדרי נאספות

בבוקר אין זכר  לכלום

ורק הכר מכיל את הנותר