וּנְתַנֶּה תּקֶף

בס"ד                                                                                                     23.9.2009

"וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻושַּׁת הַיּום.

 כִּי הוּא נורָא וְאָיום"

הוא פיוט מרגש ומצמרר,

שכתב ר' אמנון ממגנצא ,

הוא מהווה את שיאה של תפילת המוסף,

של יום הכיפורים וראש השנה.

"אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד.

 וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.

וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות.

וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות"

הפיוט נאמר בחיל ורעדה,

הפיוט נאמר  ברטט וביראה.

מתאר את  בית בדין של "מעלה",

ביום כיפור וראש השנה.

"וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.

 וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.

וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן."

בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן.

וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן.

 לפני הקדוש ברוך הוא,

עוברים אנו בסך,

והוא  יושב ודן,

את כל בני האדם מגדול עד קטן.

כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן.

מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת

 מִי בְקִצּו. וּמִי לא בְקִצּו.

 מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ.

מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה.

 מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא.

מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה.

מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה.

 מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנוּעַ.

 מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף.

 מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר.

 מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר.

מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם:

ּותְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה(צום קול ממון)

מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:

כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ.

 קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות.

 כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת.

 כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה.

 וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו.

 אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו:

 הפיוט מבוסס על,

תאור יום הדין במקרא,

חליפתו זמניותו ושפלותו ,

של האדם,

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם.

 וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם:
אָדָם יְסודו מֵעָפָר. וְסופו לֶעָפָר.

בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר.

כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נובֵל. כְּצֵל עובֵר

. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נושָׁבֶת.

וּכְאָבָק פּורֵחַ. וְכַחֲלום יָעוּף:

ומנגד עוצמתו ונצחיותושל אלוקים ,

אחד ויחיד בשמי מרומים.

הוא המעשיר והוא המוריש,

הוא המחיה והוא הממית

וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם:
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ:
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.

 וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ.

 שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.

וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ:
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.

 וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ.

בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּש

מי ייתן וכל עם ישראל,

יזכו לבוא גואל,

 יכתבם ויחתמם אלוקים,

לחיים, בספר החיים.

אמן,

חתימה טובה לכם,

ולכל בית ישראל

 http://www.youtube.com/watch?v=62n-clYx04U

על הפיוט "ונתנה תוקף" ומחברו ר' אמנון ממגנצא
זה הפיוט המפורסם ביותר הנאמר בימים הנוראים גם בקהילות האשכנזים וגם בקהילות הספרדים (במחזור התימני איננו). בפיוט זה מתואר יום הדין בצורה תמציתית נשגבת ומזעזעת. תיאורו של הקדוש ברוך הוא כדיין היושב על כיסא המשפט ודן כל אדם לפי מעשיו וקוצב גורלו לשנה החדשה, מעביר רטט בגופו ובנשמתו של המאמין. הוא נאמר בהתרגשות רבה בקהילות האשכנזים ובכמה קהילות הספרדים ב"מוסף", לפניו או אחריו. מחברו, כמקובל, ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם (במאה ה - 11); ברם, בגניזת קהיר נמצא פיוט זה והוכח, כי חובר לפני המאה העשירית. וייתכן שר' אמנון אמרו בהתרגשות רבה בבית הכנסת ביומו האחרון, לפני מותו על קידוש השם, והתפשט מאז המנהג לאומרו בימים הנוראים, וכך נקשר בשמו.

הסיפור על ר' אמנון כבעל "ונתנה תוקף"
לפי סיפור זה נדרש ר' אמנון על ידי הבישוף ממגצנא להמיר את דתו. הוא ביקש שיתן לו שלושה ימים ובהם יימלך בדעתו איזו תשובה לתת. מיד אחר כך נקפו מצפונו על שלא סירב מיד להיענות לדרישתו של הבישוף, והוא לא התייצב לפני הבישוף בבוא הזמן שנקבע לו. וכשהובא בעל כורחו לפני ההגמון, ביקש שיקצצו את לשונו, על שלא דחתה מיד את הדרישה להתנצר. ההגמון ציווה לקצץ את רגליו, שאחרו לבוא אליו, ואת שאר איבריו. קצוץ איברים הובא בראש השנה לבית הכנסת והתפלל תפילת "ונתנה תוקף" שחיבר אז. עם סיום התפילה הוציא את נשמתו. כעבור שלושה ימים נתגלה בחלום לקלונימוס בן משולם, לימדו את הפיוט וגזר עליו להפיצו בכל קהילות ישראל.