כָּל נִדְרִי /דודי

בס"ד                                                                             25.9.2009

כָּל נִדְרִי . וְאִסְרִי . וּשְׁבוּעִי  וְנִדּוּיֵי . וַחֲרָמֵי .

וְקוּנָמֵּי . וְקוּנָחֵי . וְקוֹנְסֵי .

דַּי נְדַרְנָא . וְדִי נִנְדָּר . וְדִי אִשְּׁתְּבַעְנָא . וְדִי

נִשְׁתְּבַע . וְדִי נַדֵּינָא . וְדִי נְנַדֵּי . וְדִי חֲרַמְנָא .

וְדִי נְחָרִים . וְדִי אָסַרְנָא עַל נַפשָׁתָנָא . וְדַי

נֶאֱסַר . מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר . עַד יוֹם

הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לַשָּׁלוֹם . וּמִיּוֹם

הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָבֹא עָלֵינוּ

לַשָּׁלוֹם . נִדְרָנָא לֹא נִדְרֵי . וּשְׁבוּעָנָא לֹא

שְׁבוּעִי . וְנִּדּוּיָינָא לֹא נִדּוּיֵי . וַחֲרָמָנָא לֹא

חֲרָמֵי . וֶאֱסָרָנָא לֹא אֶסָרֵי . כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא

בַּהוֹן . יְהֵא רעֲוָא דִּי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקֵין .

לָא שְׁרִירִין וְלֹא קַיָמִּין . וְנִסְלַח לְכָל עֵדַת בְּנִי

יִשְׂרָאֵל וּלְגֵר הַגֵּר בְּתוֹכָם . כִּי לְכָל הָעָם

בַּשְּׁגָגָה :

                                          כָּל נִדְרִי/דויד סמוכה

כל נדרי הפיוט הפותח את ,

תפילת יום הכיפורים,

מטרתו לבטל את הנדרים,

שקבלנו עלינו במשך השנה,

הביטול אינו חל על נדרים,

שהתחייבנו בהם כלפי חברים.

כל הנדרים,מכל הסוגים והמינים,

כל השבועות והאיסורים.

נדרים שקיבלנו עלינו בשבועה,

איסורים שקיבלנו עלינו בהבטחה.

אם נגענו בנכסים לא לנו,

אם בהבטחות לא עמדנו.

כל אשר נדרנו בעבר,

וכל אשר נידור בעתיד.

אשר נשבענו ואשר נשבע,

אשר  אסרנו ואשר נאסור.

נדרנו אינם נדרים,

שבועתנו אינם שבועות.

איסורנו אינם איסורים,

על כולם אנחנו מתחרטים,

את כולם אנחנו מבטלים.

את כולם אנחנו זונחים,

הם בטלים ואינם קיימים.

כי כל העוונות,

שנעשו או יעשו.

עקב אי קיום הנדרים.

בטעות ובשגגה נעשו.

יט יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ;

וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם.

כ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם,

אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם. (מיכה ז)

שבוע טוב חתימה טובה

טו תִּקְעוּ שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה

טז אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל,

קִבְצוּ זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם:

יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.

יז בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה;

וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל-עַמֶּךָ,

וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם גּוֹיִם-

-לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.

יח וַיְקַנֵּא יְהוָה, לְאַרְצוֹ; וַיַּחְמֹל, עַל-עַמּוֹ.

יט וַיַּעַן יְהוָה וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ,

הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת-הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וּשְׂבַעְתֶּם, אֹתוֹ;

וְלֹא-אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה, בַּגּוֹיִם.(יואל ב')