שירים

מונומיה

 

 

מונומיה

 

הקטר האחרון עזב את האופק.

חריקות צורמניות,

כבשר המכה בבשר,

פועמות ושוככות.

כמה שהם קולניים!

פיות עוללים מייחלים לגשם

שעוד יגרוף את זיעתם ובכיים.

ואני מוכרחה לקום אל מיטת חוליי

ולהזין בכפותיי את קיצי.

חיילים חסרי גוף עורכים קרבות רפאים

בשוכבי פעורה ומפושקת

לתת להם אוויר שיגזלו ברעבתנות.

תחת תפארת השמיים השוקעים

 חרבות קהות שבות ומונפות.

וסביב פלכיי מתקבצים,

מחליקים,

אוכלי נבלות עירומים

וכמהים כילדים,

להימחץ אל אימם.

 

תגובות