את חידה

מן הזיכרונות הן נותרו אפלות

מן החששות הן חרצו בך קמטים

הן צרבו בך את מלוא השנים

בליבך בחשו אנשים זרים

לנסות ולגלות בך מחסורים

לפגוע ברזי שתיקתך

לנגוע בסודות נשמתך

וכמו שאת

בחייך את פותרת תשבצים

במאוזן את רושמת את אוהבייך

ואת שונאייך את מרכזת במאונכים

כחידה שאין לה פתרון

כחלום מול זיכרון

ללא חרטות

סביב לשעות

חללים ריקים בקירותייך

שברי חלומות בחדרייך

שתיקות מאד רעשניות

ורעשים מאד פנימיים

כך טווית לך חיים אפלים

נדדת בדמיונם של אנשים

אשר מצאו בך מסתורין

ואלפי אגדות וסיפורים