חזרה ליצירות
שירים

ספרו את דמעותי

א. מיכאל | (13/10/2009 23:22) | 53 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אני זוכר את הדמעות שזלגו מעיני, גם דמעות של אושר,
עד היום בכיתי יותר מידי, לא יכולתי לסבול חוסר יושר.
עת קיבלתי "טבלו דונר", תעודת כבוד בעיר ספקס שם,
בתוניסיה הרחוקה תחת שילטון צרפתי שהיה מנומנם.
 
עת נולד לי אח נוסף, כמה ריחמתי על אימי שעבדה ,
כל כך קשה ללא רף,דאגה שלא יחסר לכל התשעה.
דמעה של אושר בכל חג, נראים בחליפות מעונבים,
אימא הביטה בנו כמו מג,ילדיה ללא רבב כנסיכים.
 
דמעות עת עזבנו את תוניסיה,אל אי שם לבלתי נודע,
שישה חודשים  יחד בעליה, במחנה עולים חם ומיוזע.
דמעות של אושר על האוניה "פצ'ה", שלום באיטלקית,
זלגו עד שהגענו לנמל חיפה,רקדנו ושרנו יחד היסטרית.
 
דמעות על כפר "עקיר", צריפים עים פשפשים מעופשים,
אימא רוצה לחזור לעיר,לכבישים,למכוניות,לצרפתים.
דמעותי עת עברנו לעיר רמלה,נטשתי את חברי במצוקה,
סוף סוף יש חשמל, יש מים זורמים, עושים דוש באמבטיה.
 
דמעות, כינו אותי "כושי סמבו",אחים יהודים בארץ ישראל,
כולם ביקשו סליחה ממני ,הייתי התלמיד המצטיין מיכאל. 
ים  דמעות מלחמת ששת הימים, נוספו עוד ביום הכיפורים,
שתתמלא הכנרת בכל דמעותי, ההיסטוריה שלי כמים זורמים.
 
ספרו את דמעותי יחד איתי, מיום שניתקו אותי מארץ בה נולדתי,
אין לי טענות,רק חשבתי לתומי,מה הייתי היום ללא הדמעות שלי.

תגובות

חזרה ליצירות