חלב חמוץ

בבוקר ה6 בנובמבר
היא מזגה חלב אל תוך הנס האחרון שתכין לו אי פעם.
כוס גדושה, היא מוסיפה עוד חלב עד שנוזל מהצדדים.
אהבה?

היא כבר ידעה שהוא עוזב, מזוודותיו היו שעונות על הקיר ליד המטבח,
והוא הזכיר לה זאת רגע לפני שנרדמה,
רגע לפני ששינה טרופה נופלת עליה,
כמו פסנתר מקומה שלישית.
והיא בכלל לא מנגנת.

בימים ההם היא כבר בקושי זכרה
הייתה היא מתהלכת אנה ואנה בבית
מסמנת איקסים על לוח שנה בחודש שכבר עבר מזמן;
מוחקת את מה שהיה.
עכבישים התהלכו על התקרה בעודה צופה ב"ספיידרמן 3" הצרוב שהו שכח לקחת איתו,
ערה-נרדמת, נרדמת-ערה,
בגבול בין לבין היא הייתה יושבת, מחלקת הוראות
לגמדים קטנים ששכחו לבוא לנקות לה את הדירה.

בלילות ההם היא הייתה מסתובבת ברחובות ללא מטרה,
לאן שלקחו אותה רגליה.
בחלונות הראווה ובשלטי הניאון הגדולים שהיבהבו על חייהם היא הייתה מוצאת אמת.
בבובות התצוגה חסרות הפנים היא מצאה את החיוך וההבנה הכמעט-אנושית.
בשלטים הרחבים עם השמות של המעצבים העשירים-
היא דווקא צחקה שהשמות האלו הזכירו לה מחלות.
במידותיהן הבלתי-אמיתיות היא הייתה מוצאת בנשים הקטנות ההן את ההתמכרות ונקודות התורפה.
בגברים ההם בחליפות המהודרות ההן היא מצאה את הבקשה לעזרה, ליד חמה,
ובשקרנים ההם היא חיפשה אנושות שביב של אי-נורמליות,
אך מצאה את האנושיות.
את הכנות.

לאיש שניגן בסוף הרחוב עם כובע תחתיו
היא הצטרפה בשיר שקט על ארץ ישנה שהזכיר לה נשכחות.
בהתקהלות סביבם היא מצאה את המציאות שמאחורי הזיוף הנקי ומלוטש עד כדי עיוורון ההוא; שני שיכורים שצחקו בלחיים אדומות ולא הפסיקו למלא את הכובע בשטרות של מונופול, זוג צעיר בתחילת הסוף, שלושה עובדים זרים שנשענו על האופניים שלהם, מקשיבים אבל עושים כאילו לא- אי אין להם פרוטה, ויותר מכל- אנשים שחיפשו נחמה ובחצי חיוך של כאב שיניים
הם מחאו כפיים ומחו את הכאב.

בסוף הלילה שניה לפני זריחה,
הנגן חיפש מקום לישון והיא חיפשה את החברה, החום האנושי.
הוא השעין את הגיטרה על הקיר ליד המטבח בעודה מוזגת חלב אל תוך הנס הראשון שתכין לו, כוס גדושה, היא מוסיפה עד שנוזל מהצדדים,
חלב חמוץ שפג זמנו מזמן.
היא מחייכת לעצמה בעודה קוראת את התאריך על הקופסא.

ה6 בנובמבר.