שייק פירות

בין רחוב קינג ג'ורג לאלנבי יש סמטה קטנה ובסופה דירה קטנה וכמעט בלתי נראית לעין.
רק אם אתה קונה שייק פירות בדוכן שלפני הסמטה ומטה את הראש במין זווית מוזרה לצד ימין אתה יכול לראות חלון קטן ובין התריסים ראש קטוע.
תריס - כתפיים - תריס - חלק מראש - תריס - חלק מראש - תריס - סוף של ראש - תריס - קיר - תריס - מאוורר תקרה שלא מסתובב - תריס.
אילו היית מטה את האוזן וקצת מקשיב מבעד להמולה היית יכול לשמוע צלילים של פסנתר וכשיש קצת זיוף המנגינה מתחילה מההתחלה.
אפשר לקרוא לזה דיסק שרוט ואפשר אמן פרפקציוניסט.
אתה יכול לקרוא לו אורן כי אולי ידמה לך שהשם מתאים.
חוץ מהנגינה העמומה מהבית של אורן יוצאים רק מכתבים.
אם באים בשעה הנכונה אפשר לראות את הדוור מכניס צרור מכתבים אל התיבה הקטנה עם המדבקה המקולפת.
צרור מכתבים חתומים וכתובים בדיו אדומה בשפה זרה שאולי לא יצא לך להיתקל בה עדיין.
מידי פעם כשמאמצים את העיניים אפשר לראות לבבות קטנים בצד של הנמען,

וכקרני השמש חודרות דרך המכתב המונח בתיבה החשופה לאור אפשר לזהות קווי מתאר של תמונה עם אישה. אישה יפה, אפשר לנחש ולומר. וילד קטן, אולי גדול רק במעט מבן דוד רחוק שיש לך אי שם, וגם הוא, מרחוק, נראה יפה מאוד.

ביום שישי האחרון עברתי בדוכן, קניתי שייק פירות, הטתי את הראש בצורה קצת מוזרה ובטח מעוררת צחקוקים אבל ראיתי רק תריסים סגורים.

הפסקתי לאהוב שייק פירות.