והלקח לא נלמד

"אלימות היא כרסום ייסוד הדמוקרטיה הישראלית

יש לגנות אותה, להוקיע אותה לבודד אותה

זאת לא דרכה של מדינת ישראל"

במילים אילו נפתחה עצרת המוות שהייתה תחת הכותרת

כן לשלום ולא לאלימות

ודווקא בעצרת זאת חדרו כדורי המרצח

להרס התשתית הדמוקרטית

ארבע עשרה שנה חלפו מאז

ונראה שמן המשפט ההוא

שהיה מעוגן כה מבוסס ומוצק

נותר רק הד חולף

וייסוד החיים נמסר כמעט לכל גוזל

אני עדיין זוכר את המקרה שארע

לפני כמה שנים ובו אנשים רצחו אנשים אחרים

בגלל כסא נוח בים

התעורר וויכוח שהחריף והסלים

וכנראה שהנושא הפעוט הזה הצדיק רצח

שהוא הדבר הנתעב השפל והאיום ביותר שניתן לעשותו

או עוד מקרה של טעות בזיהוי

כזה שלא הותיר לאדם השני כלל סיכוי

להינצל מן הגורל האיום והאכזר הנורא מכל

שלא לדבר על אונס ועל אלימות

שמתחרשים בקרב החברה באורח חזור ונשנה  

בלי שאף אחד מדליק לעצמו נורה אדומה

וצועק די

הכי כאוב בעיני רצח סתם ללא סיבה

סתם כי היה משעמם, לא היה מה לעשות

חשבו שיהיה נחמד להרביץ ולהכות מישהו

עד זוב דם

מה קורה אנשים להתעורר

המשפט "כל ישראל ערבים זה לזה"

שבמסגרתו נכללנו כארץ מלוכדת, סולידרית

נמחא בחצי שנייה והפך לארץ שאוכלת יושביה

ואם משעמם או פורץ ריב או וויכוח טיפשי

תחשבו פעם פעמיים, שלוש

בני האדם הם לא חיות, החשיבה התבונית מבדילה אותנו  

להבחין בין טוב ורע, רע וטוב

לפני שאתם חושבים על לעשות מעשה

חישבו על ההשלכות – מרחיקות הלכת שיהיו לזה

לצערי עכשיו המשפט ההוא – אלימות היא כרסום ייסוד הדמוקרטיה הישראלית

שנאמר לפני ארבע עשרה שנה