היה זה יום סגריר, והקבוצה הפסידה. אהובי היקר לא רצה לקחת אותי אל המרפאה האהובה עליי, משום ששקע בדיכאון עקב התבוסה הצורבת. לכן, צלצלתי לחברתי הטובה והצעתי לה הצעה מפתה- לבוא איתי ל'ביקור רופא'. חברתי היקרה, ששמה הוא צ'אסי, הסכימה מיד, ויצאנו אל הדרך שמחות וטובות לב.
שלום לכם. שמי יוכי ואני באמת חייבת גימלים. יש לי מחר תור לבניית ציפורניים בבוקר, והבסיס הזה באמת לא מתאים לי. בפעם הקודמת שרמזתי למפקד שלי שאני צריכה חופש בגלל זה, הוא השאיר אותי כל הלילה לנקות לו את המשרד, המקלחון, והמטבחון. כבר אז הבנתי, שבאמצעות דיבורים כבר לא ייצא לי משהו. לכן אני אורחת די קבועה במרפאה הזו.
נ.ב. לפני כחודשיים קמתי בבוקר ופתחתי כהרגלי את מדור האסטרולוגיה בעיתון. שם נכתב כי 'יש סיכוי גבוה לזכיה בסכום כסף גדול, ועדיף שלא לצאת מהבית למקומות רחוקים, משום שהירח נמצא בדיוק מול נפטון'. נורה צהובה נדלקה במוחי- הבנתי שאני חייבת להוציא גימ"ל, ויפה שעה אחת קודם. חישבתי כמה קילומטרים מפרידים בין ביתי לבין המרפאה, וחייכתי חיוך רחב! זה לא נחשב מרחק גדול, המזל שלי מאשר לי לצאת מהבית למטרה הזו! יצאתי בדילוגים.
כשהגעתי לשם התחלתי להשתעל בחוזקה ואיפרתי את עצמי קלות כדי שאיראה חיוורת. כבר ביסודי קראו לי שחקנית טוטאלית. חיכיתי בתור, משתעלת, משתנקת, נחנקת, וגם כשהגיע תורי והרופא בדק אותי, רשמתי לו על הדף את מה שמפריע לי בכדי שיבין שאני לא מסוגלת לדבר. דוקטור שי גולדשטיין, או בקיצור- ש"ג, רשם לי מיד ארבעה גימלים. רקדתי בדרכי החוצה משם, תוך כדי שיעול. עדיף לא לקחת סיכונים. מאז- אני קבועה אצלו, כשיש לי חתונה, גירושין, או סתם אירוע שאיני יכולה להחמיץ. כמו גמר של תכנית ריאליטי.
בכל מקרה, זה היה אז והיום הוא יום חדש. צ'אסי התלוותה אליי באוטובוס ובדרך תכננו יחד מה אמציא הפעם. שפעת, קדחת, אדמת וצהבת, כל אלו נשרפו מבחינתי משום שכבר ניסיתי אותן בהצלחה. צ'אסי היקרה הציעה לי רעיון גאוני. נכנסתי אל המרפאה, כשידי מונחת על החזה. הבטתי בחברתי קורצת לי מהספסל. כשנכנסתי לחדר הרופא, מר גימל (או ש"ג) הביט בי במבט מבולבל. תמיד רציתי שיבדוק אותי עם הסטטוסקופ שלו, אך מבט כזה שידר משהו אחר. הוא התנצל על שנעץ בי מבטים, אך אמרתי לו שזה בסדר גמור. כששאל אותי מה הבעיה, השבתי לו שיש לי כאבים איומים בחזה. לשמחתי הוא ביקש לבדוק זאת בעצמו. בכל פעם שנגע צרחתי מכאבים מזויפים. מר גימל נבהל ורשם לי הפניה למיון. אני נבהלתי, משום שהתור שלי אצל אביבה עלול להתבטל לי, והיא ידועה בחוקיה הנוקשים. אם אתה מבטל תור, אתה מורחק לשנה מהעסק שלה!
ניסיתי לרכך את הרופא, אך הוא אמר שהוא חושש לחיי. נאלצתי להקשיב לעצתו. אמרתי לצ'אס שהפעם הלכנו רחוק מדי, ואם בגללה אפסיד את התור שלי, אני אוריד לה ציפורן ציפורן! חברתי נבהלה מעוצמת התגובה שלי. מעולם לא ראיתי את פרצופה היפה כה מבועת. אמרתי לה שכל שנותר הוא להתפלל.
במיון בדקו אותי וחזרתי על גרסתי, אם כי בצורה מעודנת יותר. הרופא שבדק אותי קבע כי עליי לנוח מספר שעות. כל שחשבתי עליו הוא שאביבה תמלוק את ראשי. כבר ראיתי במוחי איך היא תולה את תמונתי ברחובות העיירה הציורית אופקים, ובכך גורמת לאנשים שרואים אותי בקרבת מקום להודיע לה על כך כדי שתוכל להיערך מראש. ואז, אם אתקרב יותר מדי, תשלח את שומרי הראש שלה שיסלקו אותי תוך תזכורת למספר הימים שנותרו לי עד סיום ההרחקה. חשבתי על כל זה ופרצתי בבכי. צ'אסי חיבקה אותי ואמרה שיהיה בסדר בבוקר, והלכה אל ביתה, לישון במיטה נורמלית ובלי רעש של חיילים שונים ומשונים המשתעלים או מקיאים בכדי להימנע מהליכה לבסיס.
בבוקר קמתי. הרופא בדק אותי ואמר שאני בריאה כמו שור ומשוחררת למנוחה בבית. שמחתי עד הגג. יום חלום!
בדרך החוצה תפסו אותי שוטרים צבאיים, ולקחו אותי למעצר.
אני מואשמת בזיוף של מחלות, ובהטיית רופא צבאי.
אמרתי להם שזה מגוחך, שבחיים לא הייתי עושה כזה דבר, אך הם סירבו להאמין לי.
"ש"ג הפליל אותך, מותק. הוא סוכן סמוי שלנו. חיכינו זמן רב לתפוס אותך".
הייתי בשוק, בהלם, המומה. פעורת פה. חסרת יכולת דיבור. נו, הבנתם.
ש"ג, מר גימל, הוא חבר ברשת ריגול של המשטרה הצבאית. רשת גימ"ל.
כיצד לא הבחנתי שהיה לי קל מדי אצלו? זו אשמתי.
והגרוע מכל- ההרחקה אצל אביבה.
כעת ציפורניי ייראו כשל חתול רחוב טיפוסי ולא כמו של חתולה איכותית. עצוב.
גזר הדין: כלא למשך חודשיים.
גם יום חלום יכול להיגמר באסון.
