|
הרוח הסיטה שערה סוררת משערו הבלונדיני הדליל ודיגדגה את זיפי זקן ספירת העומר בן השבוע. הוא יצא ממקום עבודתו במכון מל"י הסמוך לספרייה הלאומית, סוגר את דלת העץ הכבדה שנטרקה אחריו, הוא לקח את הסוודר איתו. תיק הגיטרה מכותף על גבו. רוח נעימה של אפריל, לאחר הפסח, ליוותה אותו בדרך אל דירתו. הפעם ילך ברגל, חשב לעצמו. חצה את הרחבה הגדולה הסמוכה לשער הכניסה לאוניברסיטה. כפיר דה לאון, מוסיקאי, עובד של מל"י - המכון למוזיקה יהודית שליד הספרייה הלאומית. מחלקה זו עסקה בהקלטות פיוטים ומזמורים מעדות ישראל השונות בצד הקלטות היסטוריות. כפיר היה מלווה, מקליט ומדובב אנשים שבאו למכון או ששלחו קלטות שמע עם מזמוריהם, כפי ששמעו אותם בבית אבא או בית סבא. כשעה לפני שיצא מהמחלקה הספיק להקליט את פיוטיו של סאלם, זקן בן שמונים שזכר את ניגוני אביו מרדע שתימן.
על אף שקיבל קביעות במקום, הצטער כפיר שמשרתו היא רק בסדר גודל של חמישים אחוזים, השכר היה נמוך באופן יחסי והוא נאלץ להשלים את הכנסתו באמצעות הופעות פרטיות או ליווי מוזיקלי בגיטרה.
"השבדי" קראו לו בלצון, בשל שיערו הבלונדיני, מראהו הבהיר ועיניו הכחולות. על אף מראהו הנורדי הוא היה ההפך ממה שחשבו, שכן בא ממשפחה של סמך טית...
כפיר היה בעל תואר ראשון במוסיקולוגיה ובעל תואר שני בתולדות עם ישראל. התגורר בשיפולי שכונת קטמון הישנה, במה שקרוי "הביצה" בה מצאו מפלט צעירים מהזרם הדתי לאומי, ובה חוו רווקות מאוחרת. ואכן כפיר ענה על הקריטריון הזה. בן שלושים ושלוש היה. איש שיחה נעים אך לעתים רציני עד מוות, הוא וידידיו ערכו סעודות שבת משותפות לאחר התפילה בבית הכנסת "אוהל נחמה". אבל זו הייתה ידידות שלא התפתחה מעבר לכך. אפשר לומר שהמזל יכול לעמוד מולו או יותר נכון לשבת מולו בסעודת שבת משותפת, אך מרוב עצים לא יראה את היער...
לעיתים הדלת הנכונה נמצאת ממש מולך אבל אתה יכול לעשות אחורה פנה או לחפש שער אחר...
כפיר חצה את שער הכניסה המציאותי וירד בכביש המוביל לשכונת רחביה, העובר בין שדרות מעטירות של עצי אורן. הרוח ליוותה אותו מעט ואחר כך נשבה צפונה אל עבר משכן הכנסת הבנוי בגבעת רם ומשם בוודאי אל עבר בקע ים המלח בואכה הרי מואב.
הוא ירד בצעדים איטיים לעמק המצלבה הציורי שעצי זית עתיקים עיטרו אותו. עבר בשביל האספלט העובר ליד המנזר, אחר כך חצה את הכביש הסואן בצומת בה שוכן מבנה הפילבוקס, עלה במעלה רחוב טשרניחובסקי. קבצן, בגיל העמידה, ישב בפינת הרחובות על אבן. כובע לבד שחור על ראשו, מבטו חלול. הוא החזיק חצי בקבוק פלסטיק בידו ובו כמה מטבעות. כפיר פישפש בכיסו, הוציא מטבע בן חצי שקל וזרק לעברו.
כפיר זימזם לעמו מנגינה שלמד מסבו. בכלל, הוא ניחן בשמיעה מוסיקלית מעולה, הוא קלט ניגונים רבים ומזמורים רבים שמקור מנגינתם אינו ידוע, אך מילותיהם בלאדינו. עם ערב נהג לנגן בגיטרה, במרפסת או בחצר הבית כשהוא אורג לחנים חדשים. תחביב שהפך למקצוע משני.
במעלה הרחוב עמד קבצן נוסף, שערו המלבין ארוך, מבטו חד, כפיר דימה לראות מעט בינה נשקפת מעיניו, הוא נראה כלא שייך לעולם הקבצנים, אך בכול זאת החזיק בידו קופסת פח וקירקש בה. כפיר חיטט בכיסו, לא מצא כל מטבע, הוא משך את ארנק העור השחור מכיסו הקדמי וחיפש בו. לפתע שלח הקבצן את ידו הימנית ולרגע אחז בארנקו למשך כמה שניות. כפיר נרתע ומשך את ארנקו בתנועה פתאומית.
"השתגעת?" קרא והחווה באצבעו תנועה סיבובית על רקתו, הוא המשיך משם בצעדים מהירים, קבצני העיר התרבו ונעשו עזי נפש. אם לפני עשרים שנה היו יושבים חסרי מעש בעיקר במרכז העיר ומחכים לחסדי עוברים ושבים, הרי שהיום הפכו להיות פעילים ואף עזים.
ברחוב שגבל בגן מנזר סן סימון, עצר מול שער הבניין בו שכנה דירתו, בקומה א'. דירה ישנה בת חדר וחצי. כולה שלו, אך במחיר מופקע של שש מאות דולר לחודש. ירושלים של זהב הצדיקה את שמה ובהחלט מחירו כל בית להשכרה באזורי מרכז העיר עלה פלאים, זאת מאז שיהודים מצרפת וצפון אמריקה קנו דירות לחגים, הם היו מגיעים פעם בשנה. קניית הדירות גרמה לתופעות של ייקור הדיור באופן לא פרופורציונלי והפיכת רחובות שלמים במרכז ירושלים לרחובות רפאים עם בתים בעלי תריסים מוגפים. מזלו זימן לו נוף ירוק מול העיניים, ובסמוך לו הגג הכסוף של המנזר הזר.
"אריק!" זיהה את הצעיר העומד בפתח הבניין "מה אתה עושה כאן? חשבתי שאתה בכלל אי שם בתל אביב, עם דנה ושתי הבנות..."
"באתי אליך..." אמר
"ובלבוש אזרחי?" תמה לאחר שהתרגל לראותו במדי שוטר תכולים.
לאחר כמה דקות ישבו ליד השולחן בדירתו של כפיר מול שתי כוסות קפה מהביל בצירוף צלחת קוראסונים כשהוא שומע את דבריו בתדהמה.
"כן, שמעתי בחדשות שחדר הכספות של הבנק המרכזי נפרץ, שמעתי גם על פטירתו של חיים מלאך. הצטערתי לשמוע. למדתי אצלו קורס אחד. האדם היה מבריק, אם כי קצת יבשושי. אגב, שמעתי שהנכדה שלו גרה כאן באזור" סיכם ושילב את שתי ידיו.
"איש מהסוג של פעם..." החווה אריק באצבעו.
"ומה אני קשור לעניין? אני מקווה שאני לא חשוד..." ציחקק "חוץ מזה שבלימודי התואר השני, התמחיתי בנושא יהדות ספרד..."
"תירגע, אף אחד לא בא לעצור אותך על שוד ואפילו אם אראה אותך עושה את זה ואחר כך יושב בבית המשפט, אשפשף שוב את העיניים שלי!"
"בר מינן" מילמל "החושד בכשרים לוקה בגופו"
"אתם הדתיים טובים בפסוקים..."
"איפה דת ואיפה משפט. היום כל עבריין שמובא לפני שופט בבית משפט, מניח על ראשו כיפה..." גיחך כפיר והוסיף "לוס פקאדוס, עוונות"
"יש לי בדיחה על זה., הוסיף אריק "עבריין אחד ראה שכל החברים שלו מניחים כיפה על הראש בבית המשפט. הוא החליט להרחיק לכת, שם שטריימל על ראשו. השופט ראה אותו וזעם: "איך אתה שם שטריימל ואתה לא חסיד?!" אז העבריין אמר: "איך לא אהיה חסיד וחסידה הביאה אותי לעולם!"
בעוד כפיר מחייך לשמע הבדיחה הוציא אריק הוציא מתיקו, בעדינות רבה, את הספר הכבד, העטוף בבד לבן, הוא הסיר את הבד..
"רק תיזהר, אני צריך להחזיר אותו לתא הכספת, עד מחר בבוקר... רק תדע לך שאנחנו הראשונים שבודקים אותו לעומק, חוץ מהשער לא פתחתי אותו עדיין, אני ממתין לך."
"לא יאומן!" מילמל כפיר וסיים את מה שנותר מכוס הקפה . הוא נטל את הספר, הופך אותו מצד אל צד בתנועות עדינות."זה הספר "שבט יהודה" שיצא באמסטרדם במהדורה שתורגמה לספרדית."
הוא פתח את דף הכריכה, בפינה השמאלית של העמוד הראשון ראה צמד אותיות לטיניות:
S.D.M
"מישהו חתם את ראשי התיבות של שמו בתחילת הספר" הפטיר כפיר
"כן, אנחנו יודעים את זה..." השיב "ניסיתי לגלגל בראש את שילובי האותיות האלו."
"ומי נראה לך חתם את השם, הרי ראשי התיבות של חיים מלאך יכולים להיות H.M או אפילו CM, אלא אם כן נקרא בשם אחר."
"עשינו שיעורי בית בנושא, הוא יליד בריטניה, נולד בשם אדוארד אנג'ל. ראשי התיבות הם E.A"" ענה אריק "לכן יכול להיות שהספר היה בחזקתו של הרודן סדאם חוסיין SDM !"
כפיר ציחקק כשהוא מסנן: "אוי, אתה והבדיחות שלך, הלוואי והיה לי חוש הומור מפותח כזה."
"כפיר, אנחנו צריכים את עזרתך, עכשיו!" ירה אריק ללא שהות.
"למה לך אותי? אני מצטער, אבל עוד חצי שעה, אני צריך להתכונן להופעה" הביט בשעונו
"בחיי אתה פזגאדו, כבד כמו הספר..." הביט אריק בבן דודו
"אם לא אתאמן. מתי אתאמן? וחוץ מזה, היום אתה יכול לשלוף מידע מהאינטרנט תוך כמה וכמה שניות."
"אלף כל, אתה מנוע חיפוש מהלך, יש לך גישה לכל מיני ספרים ומקורות שלא חשבנו עליהם. ובית כל, אני בטוח שהסבר של שלש דקות יספיק" צחק אריק.
"הספר שבט יהודה" פתח כפיר "הוא ספר עדות אולי ממקור ראשון על גירוש ספרד. חלק ממנו כתב בעצם שלמה אבן וירגה, כנראה שהיה בנו של יהודה אבן וירגה. אם היה קיים אחד כזה. שלמה חי בתקופת גירוש ספרד.אחר כך עבר לפורטוגל, בעקבות גירוש היהודים משם הגיע לאימפריה העות'מאנית, אל העיר אדירנה. ושם כתב את הספר. אך הספר הושלם אחר כך בידי הבן יוסף.
הספר הוא בעצם סקירה של רדיפות היהודים בארצות ובזמנים שונים. בהקדמה לספר הזה שלמה אבן וירגה אמר שבעצם מצא את הדיווח של כמה רדיפות בסיום עבודתו של יהודה אבן וירגה, לאלו הוא הוסיף את סיפורם של הרדיפות של זמנו."
"רדיפות שקשורות לגירוש ספרד." התערב אריק
"כן בוודאי. מה שקשור לגירוש ספרד ולפורטוגל. אבל אוסיף כי הקובץ המלא הושלם אחר כך והוצא לאור בידי הבן שלו יוסף. הכותרת "שבט יהודה" היא רמיזה ליהודה אבן וירגה." הספר מתאר שישים וארבעה רדיפות, חוץ מסיפורם של ויכוחים רבים בין יהודים לנוצרים."
"נכון, ויכוחים בין יהודים לנוצרים היו אז כמו תכנית ריאליטי" העיר אריק
"בכמה הבדלים" ענה בסבר פנים רציני, "היהודי המתדיין עמד מול היריב ביד אחת קשורה, אם היה משמיץ את הדת הנוצרית, הוא היה מסתכן, אלא אם כן המלך הגן עליו. שנית המתדיין הנוצרי שעמד מולו, היה בחלק מן המקרים יהודי שהתנצר. בדרך כלל הוא הכיר את הדת היהודית מבפנים, וכן, תוך כדי הויכוח, היו יהודים שהמירו את דתם. כמו למשל בויכוח טורטוזה בתחילת המאה החמש עשרה, זה היה אסון ליהודי ספרד. במיוחד בתקופה שלאחר פרעות 1391"
"ספר עוד, זה מעניין." ביקש אריק
"בספר יש עדויות על מנהגי היהודים בארצות השונות. הספר הוא כמו ראי היסטורי לתקופה ההיא. ועוד אומר כי אבן וירגה השתדל לפתור את השאלה שאין עליה תשובה, מדוע היהודים סבלו מרדיפות ומשנאה יותר מאשר כל עם אחר ובמשך כל הדורות. יש לו סברות שונות, כמו עליונותם של היהודים, בעיקר ההיבדלות מהנוצרים בענייני כשרות: כלומר טרדותיהם היו גם עונש על חטאיהם.
בגלל שהעבודה הזו היא אוסף של שלושה מחברים, היא מאורגנת בסדר כרונולוגי. אין קשר בין השלושה, אולם הסגנון העברי ניכר. אבן וירגה שלט ברזי הלטינית, וגם הביא סיפורים ממקורות שהם לטיניים. יש חשיבות לעבודה מנקודת מבט גאוגרפית, היא מכילה מספר רב של שמות אתרים."
"ומה לגבי מהדורות?"
אני יודע שיצאו כמה מהדורות. והספר שמונח בידיים שלנו תורגם לספרדית על ידי מאיר דה לאון באמסטרדם של שנת 1640"
"הוא דה לאון ואתה ממשפחת דה לאון..." הצביע אריק
"כל ה"דה לאון" באו מממלכת לאון שבצפון ספרד. זה שם גיאוגרפי" ציין
"אתה המומחה... הנה, שם משפחתי אסקיו, אומרים בא מחזקיהו. זו גרסה ספרדית לשם הזה. קיים גם השם איזאק."
"כן, אני יודע את זה. אני זוכר שקראו לך בכל מיני שמות מוטעים" מילמל כפיר
"איי, סי, קיו. אסקיוב, מישהו חשב שאני בוכרי..."
"אתה ס"ט..." הדגיש כפיר את האות האחרונה.
"אתה אמנם נראה כמו שבדי, אבל אתה הכי ספרדי שאני מכיר...אם לא היית חיוור כמו סיד, היית יכול להיות שחקן קולנוע" צחק
"ספר לי את זה... את השם הזה קיבלתי כששירתתי בשייטת 13... ומאז הכינוי נדבק אליי. תמיד היה מישהו שיעלה אותו מהשכחה" אמר ודיפדף בדפיו הכבדים של הספר, כשהגיע לאחד העמודים נשרו ממנו מספר דפים דקים. רוח ערבית נשבה לפתע מהחלון והסיטה אותם לכיוונו של אריק. הוא הבחין בהם, הרים אותם ובחן את תוכנם. שני דפים. דקיקים כתובים אותיות לטיניות בכתב צפוף, אותיותיו מרוסקות, רועדות. אנגלית.
"היי, דף אחד נרטב כנראה והכתב מטושטש ולא ניתן לקריאה" אמר
"נרטב בתקופת גירוש ספרד או בתקופת אמסטרדם?" שאל כפיר בציניות
"נפל לתעלה של אמסטרדם..." החזיר אריק
לאחר שפיענח את הפתיחה. נדהם כפיר ויחד קראו את ההמשך.
"רגע אחד!" הבריק במוחו של כפיר רעיון, הוא לקח את הספר לידיו, דיפדף ופתח בדף המשוער ממנו נפלו הדפים, שם, באחד העמודים, בצד המלל הבחינה עינו החדה באות "ה" המסומנת בעיפרון. הם ניסו לתרגם את המשפטים מספרדית לעברית. כפיר הקריא לו ואריק לקח עט ורשם את התרגום על דף. מילה במילה, משפט למשפט
הוא שלח בגיטרה מבט מתנצל משהו כאילו רצה לומר: "ידידתי הגיטרה, חכי לי ואשוב..."
"את החזרות להופעה אערוך מחר." מילמל.
| 
