לפני מספר שבועות עסקתי במספר טעויות של סופרים ומחברים בבואם לשווק את ספרם לתקשורת בעזרת יחסי ציבור. השבוע הבאתי כמה שגיאות בולטות נוספות.
האמונה (התמימה) שהטקסט מדבר בעד עצמו
הדימוי הרומנטי של היוצר את עצמו הופכת לעיתים קרובות לרעה חולה. כשהתכונה הזו פוגשת את האמונה העיוורת שהטקסט הגאוני בספר "מדבר בעד עצמו" – מתרחשת תאונת שרשרת יחצנית.
חייבים להבין את המציאות של עיתונאים על מנת להבין כמה הם לא פנויים לסקר את הספרים שמגיעים אליהם עירומים מכל הקדמה.
אז בואו נדבר קודם כל על עובדות יבשות. בישראל יוצאים בשנה בין 6000 ל-7000 ספרים. מדובר ב-20 ספרים ליום. עכשיו תארו לכם את מצבו של העיתונאי שצריך לסקור כמות גדולה כל כך ספרים ולהתייחס אל הנבחרים בהם במדור שלו. זה פשוט בלתי אפשרי. עיתונאים הם אמנם עם מסור, אבל גם למסירות למקצוע יש גבולות, וכולנו מעדיפים שמישהו ילעס לנו קצת את הספר, ויבליט את האטרקטיביות שלו מבעד לערימת הספרים הנערמת ונערמת.
בשביל זה, מי שמגיע למסיבה בבגדי עבודה ללא ספק יבלוט בין כולם, אבל רוב הסיכויים שהסלקטור לא יכניס אותו, והמסיבה שלו תהיה פרטית לחלוטין. הבגדים המצודדים, או לפחות הבסיסיים שיכניסו אתכם למסיבה, יהיו בראש ובראשונה השתייכות להוצאת ספרים מכובדת, ו/או הבאת סיפורי רקע מעניינים, תמונות וסרטים.
-
מייחסים חשיבות מוגזמת למדורי הביקורת בעיתונות
מחברים רבים מדי מייחסים חשיבות מוגזמת למדורי הספרות בעיתונות. אני לא מזלזל במדורים הללו. אני חושב שהם בהחלט גורמים למכירה של ספרים. אבל צריך לזכור שהם לא המקום היחיד למכירת ספרים, וגם האזכור של הספר בביקורת ספרותית במדור ספרות בעיתון ארצי מרכזי לא מבטיחה מכירה רחבה של הספר בחנויות.
אז שווה להכיר בעובדה שרוב המחברים לא מודעים לה. אם הוצאתם את הספר שלכם בהוצאה עצמית, או בהוצאה שלא נחשבת איכותית בעיני העיתונות – לא יסקרו אתכם במדורי הספרות.
זו בשורה לא נעימה, אבל זו האמת. אז פשוט תשכחו ממדורי הספרות. אחרי שמתרגלים לרעיון הזה, הוא לא נראה כל כך נורא.
מבקרי הספרים עשו לעצמם עבודה נוחה, היגיונית ושפויה. הם החליטו החלטה ששומרת על שפיותם ועל זמנם הפנוי. הם מתייחסים רק לטקסטים שעברו לקטורה מוקפדת של הוצאות ממוסדות.הם פשוט אומרים לעצמם – שאם הספרים הללו עברו את המסננת הזו אז הסיכויים שמדובר בספרים לא קריאים, מביכים או משעמים – הוא סיכוי נמוך יחסית.
מה זה משאיר למחברים שהחליטו, לעתים בלית ברירה, להוציא את ספריהם בהוצאה עצמית או בהוצאה לא מוערכת? זה משאיר להם את יתר העיתון, שהוא לא פחות מוכר ספרים, ולעיתים מוכר ספרים בצורה מאסיבית ביותר – כבמה להופעה, וזהו החלק המגזיני של העיתון.
אז מה צריך על מנת להיכנס לחלק המגזיני בעיתון? על כך בשבוע הבא.
-
אירוע השקה
סופרים ומחברים רבים מארגנים לעצמם אירוע השקה ומוציאים עליו אנרגיה וכספים רבים מאד. לעיתים קרובות רבים מדי. מחברים רבים מבלבלים בין אירוע השקה לפרסום הוצאת הספר בעיתונות. הם איכשהו מקשרים בין השניים, בעוד שלא קיים יותר כל קשר בין שני האירועים הללו.
אז שוב, הנה עובדה שידועה כמעט לכל מי שמצוי בתחום התקשורת והספרות – עיתונאים לא באים כמעט לאירועי השקה, אלא אם כן מדובר בסופר מוכר ומוערך.
עלותו של אירוע השקה יכולה להגיע ליותר מעשרת אלפים ₪. האירוע דורש השקעה ותכנון רבים. זו באמת הזדמנות לפגוש את כל החברים ולתת להם הרגשה טובה, אבל פרסום ועיתונות לא יצא לכם מזה.
עיתונות תצא לכם כמעט אך ורק משיווק סיפורים שיכולים לעניין את העיתונות, ותו לא.
על כן, מי שמתלבט אם לעשות השקה או לא – אני ממליץ לרדת מהשקות. מדובר בזבוז זמן, כסף ואנרגיה.
-
אלה היו עוד כמה דרכים של סופרים לדפוק לעצמם את מאמצי יחסי הציבור שלהם, מתוך שורה של שגיאות שכאמור לא יסודרו בסדר חשיבות, וכל אחת מהן תתרום בתורה לכישלונו או להצלחתו התקשורתית של הספר. בימים הבאים אפרסם פה חלקים נוספים מהרשימה הארוכה הזו של טעויות המחבלות במאמצי יחסי ציבור לספרים וסופרים.
-
הכותב, רן שריר, מנכ"ל משרד יחסי ציבור 'שריר תקשורת'
-
למאמרים נוספים על יחסי ציבור שווה ללחוץ על הקישור
