נפש רכה

כְּמוֹ תנוק בְּחיתוּלָיו

מַרְטִיבָה הַנֶּפֶשׁ

אֶת הַגּוּף.

זוֹכֶרֶת הַנֶּפֶשׁ  הָרַכָּה

אֶת הָאֲוִיר שֶׁהִזְדַּחֵל אֶל ריאותיה

וּפָרַץ בִּצְעָקָה.

מִתּוֹךְ הַצְּעָקָה

נִבְרָא הַשֶּׁקֶט שֶׁהִקִּיף אוֹתָהּ

דְּמָמָה נִפְרְשָׂה סְבִיבָה

וְדִמְעָה קָפְאָה לָהּ

בְּזָוִית עֵינָהּ.

וּכְשֶׁבָּא יוֹמוֹ שֶׁל הַשֶּׁקֶט לִגְוֹעַ

הִפְשִׁירָה הַדִּמְעָה

וְנִגְּרָה עַל לְחַיֶּיהָ

טיפין גְּדוֹלוֹת.

וְלֹא כְּרָחֵל הַמְּבַכָּה

וְלֹא בְּעָמְדִי מִנֶּגֶד

עָשִׂיתִי לִבִּי וְגוּפִי כְּאַגָּן רָחָב

לְהָכִיל צַעֲרָהּ.