סיפורים

דבק מגע

"קושקושית, להכין לך נס?", הוא שואל ואני מתפחלצת. יש רגעים בחיים שכן בוכים על חלב שנשפך וזהו אחד מהם. מדוע הסכמתי לצאת לפגישה העיוורת הארורה ההיא? מדוע לא המצאתי תירוץ כלשהו? והחשוב מכל- מדוע לא השתמשתי בטריק הידוע שקובע כי 'אבא שלי חולה ואני חייבת לזוז, מצטערת'.

האמת, שאין לי תשובות ברורות. בתחילה הוא היה גבר-גבר אימתני וחסון, אשר נראה אחד שיספק את צרכיי במדבר ארבעים שנה ואף יותר. הפגישות היו נהדרות, השיחות קלחו, הציפורים צייצו והחיים קרצו לי יותר מאי פעם. חלום. לחברותיי הקנאיות סיפרתי כי ייתכן והוא גבר חלומותיי והן הגיבו במבט מקנא ומילות הצלחה קרירות. אני חברה שלהן רק כי יש לכל אחת בריכה בבית. אינטרסים!

בכל מקרה, הבחור אשר שמו דובי, החליט כנראה להדגים עליי מדוע שמו מזכיר חיה אשר אוהבת ללקק דבש דבורים טהור של יד מרדכי. בתחילה התקשר אליי שמונים פעמים ביממה תמימה אחת. לאחר מכן, כשראה שאני מסננת לו את צורתו, הגיב בשליחת מאות הודעות אשר הביעו דאגה, כמיהה ותשוקה. לבסוף קינח בזרים רבים של פרחים, צמחים ועוד חיות, בכדי לכבוש את לבי הרך. את כל זה עוד הצלחתי באופן מוזר כלשהו לסבול.

נתתי לו צ'אנס. הוא לא זכה בפרס הראשון. עירית ענבי הזו... החלטתי לתת לו הזדמנות נוספת. יצאנו לחופשה חלומית בטורקיה. הטיסה עברה בלי כל בעיות מיוחדות מלבד העובדה שהוא נדבק אליי וליקק אותי כאילו הייתי צוף טעים במיוחד. כשירדנו מהמטוס בדרכנו אל בית המלון, ניקיתי את עצמי בעזרת מגבונים לחים והוא התעקש להיות זה שינקה אותי. לו היה צופה בי כלבי האהוב ג'ואי, היה צוחק כאילו אין מחר וכאילו צפה בסדרתו האהובה 'גארפילד' בקטע בו הגיבור חוטף מכות מכלב מסוים.

השיא הגיע באמירת מילים דביקות כגון 'קושקושית', 'קוקי' וכן 'נסיכה מדהימה שלי ורק שלי ולא של אף אחד אחר'. מזעזע. אמרתי לו שזה לא יכול להימשך כך. הוא חשב שמילותיו לא היו ברורות וניסה לשלב 'בייבי קטנה' ו'אהובתי הנצחית' במשפטיו. צעקתי עליו שיפסיק. "תפסיק!", זעקתי נשמעה בחדר, במטרה לזעזע אותו ואולי גם את אלוהים אשר דאג למרר את חיי עם אדון הזוי זה. "איני יכולה יותר! אתה לא מפסיק להידבק אליי. קצת מרחק לא יזיק. אתה רק הורס לעצמך. אף אחת לא תרצה אותך ככה", אמרתי לו בעודי משחקת את הקטע הטוב בחיי. דובי התיישב ולא אמר מילה.

חשבתי שפגעתי בו קשות, שהרסתי את חייו. אולי הייתי קשה איתו. הרי בסך הכל, הבחור רוצה להראות אהבה, כמו כולנו. התנצלתי בפניו, אמרתי לו שאני מצטערת מכל הלב. "אתה פשוט צריך להיות טיפ טיפה פחות דביק איתי", אמרתי לו בנונ-שלנטיות אשר שמרה על הפאסון המושלם שעיצבתי במשך שנות חיי.
"קושקושית, להכין לך נס?", הוא שואל ואני מתפחלצת.
מדוע אני תמיד נופלת על חסרי מוח כאלו? אין בנים נורמאליים בעולם?
"כן בובי", אני עונה וחושבת לעצמי עד כמה זה נורא להיות דביק. אני בחיים לא אהיה כזאת! הנס דווקא טעים. "בונבון יקר שלי, תביא חיבוק. בוא נישן כפיות. אני רוצה שלילדים שלנו יקראו משה ואורנה. אז עוברים לגור ביחד?", אני אומרת לו.
הוא דווקא חמוד. רגע, לאן הוא הולך?
"את יותר מדי צמודה. זה מלחיץ. אני צריך מרחב!". מה קרה כאן הרגע? הייתכן שהוא זרק אותי? "מאמי שלי, בוא אליי מהר. אני לא יכולה בלעדיך".

אני חייבת לתת לו לק לפנים. הוא חמודי מאוד! מהרגע הראשון ידעתי שאני רוצה אותו. חלב שנשפך זה ה-דבר. דביק.

תגובות