רציתי שתבואי אלי בגשם

רציתי שתבואי אלי

בגשם השוטף

אין אף אחד ברחוב

הראות אפס

רציתי שתבואי אלי

נוטפת כולך

תבקשי להישאר

אחר כך תצטערי

המילים יתפשטו מעצמן

ואת תאחזי במגבת

תביטי בי

ונישאר מכוסים מפני כאב

בסוף אחד מאיתנו יהיה גם צודק

כן, רציתי שתבואי אלי

בגשם השוטף

תישעני עלי

ואחר כך לא נצטרך לדבר

הפנים יחליקו בין הידיים

והגוף ינוע באיטיות

רציתי שתבואי אלי

אני אבין ממבטים מקריים

מה את חושבת

מה את רוצה לומר

בזמן ששנינו שותקים

ואף אחד לא ירצה

לצאת שוב החוצה

לגלות, שהוא לא יודע לאן להימלט

שהגשם מתגבר ויש רוח סערה

העיר פושטת את ידייה

וחומקת מאיתנו

אנחנו נבלעים בתוך הזמן

ונעים אחורה

בלי שאנחנו יודעים

רציתי שתבואי אלי בגשם השוטף

תאמרי שאת מצטערת

ולא אבין אף פעם

אם על מה שקרה

אם על הרגע הזה

או אם בכלל, על כל מה שלא היה

אני אביט בעינייך

לא אדע לאן הן מסתכלות

ואז אומר לך

תודה שבאת אלי

בגשם השוטף