שני שירי סוף קצרים

באה אל קיצה בציפייה

לא עצובה תהיה היא

בשעות הערב המרות הצרות

תמתין בשקט למענה

שיבושש לנקוש בדלת

והיא שקטה וצחה 

ואולי היא פה תחכה בציפייה

לשכינה שתאסוף אותה

לעולם הבא

לא תתלונן בדבר שום פצע

שום כאב, שום יגון

לא ככה למדו אותה

ותשב, ותתכנס בפינה

ואולי הרוח תגיח בצוהר

ואולי תיגש היא דרך הארובה

כה הוא כך האישה הישרה והצדקת 

לא תאבד התקווה

ויום אחד וסערה ארעה

והיא כבר לא עמנו – ירדה עליה המנוחה

בסוף הדרך 

סוף הדרך סוף השיר

סוף השמיים סוף העיר

שדה קצור לא יראה עוד ניר

אדמה יוקדת תבקש מעט סגריר

ציפור יוצאת למעוף

אולי תגיע אילי החוף

ואולי לבין רכסי הרים

תרווה היא את ימת השירים

כי בסוף אשמורת בקצה כוכב

זיק של אור יתגלה בין כל תו

קרן שמש יחידה תלטף  

פריחת רקפת או נרקיס קטן

בתום ענן ירד הגשם

משאלתו הכמוסה של הדשא

למלאו מעט רעננות

לטבול אותו בקורץ חיות

ואני המשורר – מה אני יודע על סוף העולם

ובזאת למעשה שירי כאן תם