אדומה

בכיתה כבר חודש לא מפסיקים לדבר איתנו על זה שאלכוהול לא בריא. אפרת, שהייתה קצת חנונית, תמיד הביאה טיעונים לסכנות שבאלכוהול, ואפילו הרצתה לנו כמה פעמים על זה. באחת מההרצאות אמיר צעק בכיתה שאבא שלה אלכוהוליסט, ואפרת נהייתה אדומה כמו עגבנייה. המורה צעקה על אמיר והעיפה אותו מהכיתה, אחר כך היא דיברה איתנו שהוא ילד בלי כבוד, ואמרה לנו שהוא יוענש בחומרה. אני לא מבין מה המורות רוצות להוכיח כשהן אומרות לנו מה הן הולכות לעשות לילד שהפריע, הרי זה ברור שבסוף זה לא יהיה ככה, הוא יביא את אמא שלו, ואבא שלו, וסבתא שלא, ובסוף יוותרו לו. בכל מקרה, בסוף ההרצאה מחאנו לה כפיים, בשביל שיהיה לה הרגשה טובה, ואפילו היא קצת הסמיקה וראו לה חיוך על הפנים.

ביום שישי יצאנו, ואמיר ויוסי הביאו אלכוהול וכולם התחילו לשתות. מתישהו באמצע הם נזכרו בהרצאה של אפרת, ויוסי התחיל לצחוק עליה. הוא נשבע שביום ראשון הוא יביך אותה עוד יותר מול כל הכיתה, והוא גם נשבע שהיא תבכה. כולם עודדו אותו בקריאת לחיים והרימו את הכוס ללמעלה, "לחיי אמיר" אחד אמר, וכולם צחקו. רק אני לא צחקתי, וזה לא שאני מתיפייף או שאני מאוהב באפרת, פשוט משהו עצבן אותי בחיוך המשוויץ שלו והצחוק המתנשא, שהתחלתי לשנוא אותו. 

ביום ראשון שוב דיברנו על האלכהול ואפרת הקריאה איזשהי כתבה מהעיתון שמישהו נהרג בגלל שהוא נהג תחת השפעה של האלכוהול. כולנו הסתכלנו על אמיר בציפייה שיגיד איזה משהו, שישפיל את אפרת, אבל הוא עשה להם תנועה כזאת עם היד שיחכו. בסוף, הוא לא אמר לה כלום, ויוסי התחיל לצעוק עליו מול כולם ואמר שהוא קוקסינל ופחדן, וגם הוא לא מאמין באלוהים כי הוא נשבע סתם. אמיר התעצבן עליו ובסוף הבית ספר הוא פיצץ את יוסי מכות, ונהיו לו שני פנסים בעיניים. אפרת, עברה ליד ונעצרה לאיזה דקה, העיניים שלה קצת נצצו, לא יודע למה. ואני, אני הייתי קצת רעב, אז אמרתי לעידן שיבוא איתי לאכול.