את החליפה הזו הייתי צריך לטקס החשוב ביותר אליו הלכתי מאז מסיבת יום ההולדת של משה דץ הגדול. מדובר באירוע אשר יכל לשנות את חיי מן הקצה אל הקצה, ולא שהייתי בקצה גרוע כל כך. הקצה שהייתי בו דווקא היה אחלה קצה, עם חברה תומכת אשר בולעת כל מה שאני נותן לה, חברים נחמדים, מעריצות חמודות להפליא, ועוד. אכן, קצה משובח. לו אזכה בטקס הזה במקום הראשון, הקצה אליו אגיע יהיה סוג של גן עדן. תמיד קינאתי בשכנתי השווה, הדשא בגינתה היה ירוק יותר משלי. חלמתי שנים לבדוק אותו אך אליסיה דאגה לשבור את פרצופי המושלם בכל פעם שרק הבטתי לכיוון. ויתרתי על כך.
האירוע המדובר היה טקס האוסקר הנוצץ של עולם המצוירים. לראשונה בהיסטוריה החליט העולם האכזר להעניק מעט הערכה לעמלנו המתמשך. אחרי שנים של עבודה קשה, סוף סוף עמדתי לקבל את התואר המגיע לי. סר סנופקין. לדאבוני, בדרכי אל התואר הנכסף עמד מולי יריבי המושבע, מר שאלתיאל קוואק, ברווז צהוב וטיפש, חנון של ממש. הברווזון המכוער לא בחל בשום טריק על מנת להגביר את האהדה כלפיו. ראשית הוא ציין בכל הזדמנות שהוא עף ויודע גם לשחות. אשמתי באמת שנולדתי בן אדם בשר ודם? שנית, הזכיר לכל מי שרצה ואף לא רצה לשמוע כי הוריו מתו בילדותו כשטבעו בשלולית. אכן סיפור טראגי, אך מדוע למנף זאת על מנת לנקום בי? ואם כבר, כיצד אתה יודע לשחות אם הוריך כשלו בכך? מעט הזוי. לבסוף, הראה לעולם כי הוא חובק בברווזה שחורה בשם דאפי. אפליה מתקנת זה הדבר החם עכשיו. נוכל.
העיתונים מיהרו להעניק לו יתרון על פניי, כשהמתמודדים האחרים- פשושון, אשר אוהב לישון על הכרית הענקית, הודיע שלא יגיע בשל עייפותו, ומוש השור העדיף לתקן את הבאר שלו ולוותר מראש על הגעה לטקס הנוצץ. אני מצידי, מיהרתי להעניק ראיונות לכלי התקשורת. סיפרתי את כל שעל לבי. "האמת על שאלתי", כינו זאת במדיה. סיפרתי כיצד הוא איים על חיי בעזרת דולף העורב, רק בכדי שאצנזר פרק בו אירחתי את דאפי היקרה במיטתי עם אליסיה. סיפרתי את הסיפור המלא והשלם על כך שאביו המאמץ והמתאמץ חפי, קילל אותי ללא הרף באמצע משחק כדורגל בשכונה ואף זרק עליי ראש של חזיר, בעידודו של שאלתי. וכל זאת למה? מפני שגיליתי בראיון חושפני שסרח הוא בנו הביולוגי. לכאורה, הריאיון הזה היה אמור להקפיץ אותי לזכייה בטוחה בתואר החשוב ביותר בעולם. לכאורה. רמז מטרים להמשך העלילה, רבותיי.
יצאנו אל הדרך. אנשים טובים לא היו באמצע, כפי שנטען בשיר ישראלי ישן. זמרת נוכלת. חברתי הנחותה לא הפסיקה לחפור לי על כך שאני באמת טיפש, ושמה שעשיתי לא רק שלא יועיל לסיכויי, אלא יזיק לי לטווח הקצר, הארוך והבלתי נגמר. השבתי לה שאני לא סובל חפרפרות, ואם היא לא רוצה שידי הענוגה תנחת אל לחייה השמאלית, הימנית וכן על פלחי ישבנה, כדאי לה להירגע ומהר. מבט אחד שלה הספיק לי לרדת מתכניתי השטנית. קיבלתי הודעות מיריביי אשר איחלו לי בהצלחה. פשושון אמר שהוא מאמין שאזכה, אך מרוב שהוא עייף כנראה יחמיץ את השידור וינחת על כריתו הענקית. אולי גם ינשך אותה מעט. גיי. מוש אמר לי שהוא מסכים עם אליסיה בכל מילה עוד מבלי ששמע אותה. למרות כל זאת, איחל לי בהצלחה. מובן שמשאלתי לא קיבלתי שום הודעה. מברכת. קיבלתי הודעה אשר קראה לי 'לשבת בשקט ולאכול את הכובע'. חנון. לעולם לא אוכל את כובעי! הוא יקר לי מדי. אליסיה הגניבה מבט של 'אלוהים, עד כמה אני יכולה להיות מטומטמת ולהיות בחברתו של טיפש הדור הזה'. אחרי שלא השיב לה, ירדנו מהלימוזינה אל השטיח האדום.
לרגע אחד כמעט ונפלט לי משפט שוביניסטי ידוע כאשר ראיתי שהשטיח אינו ממש נקי. כמעט ואמרתי לאישה שלצידי לנקות אותו ולהביא לי כוס יין תוך כדי. ויתרתי על כך משום שלא לבשה בגד מנומר, וזהו חוק חינוך חובה אצלי. התיישבנו במקומותינו וחיכינו למוצא פיו של המנחה בימבה. במשך שעה ניסתה לספר בדיחות מצחיקות על זעם הרשע, ובשעה טובה, לאחר שהבינה כי אין בה דבר חוץ ממנוע משובח, הקריאה את המועמדים לזכייה. התאכזבתי מכך שבחרו להראות אותי בקטע בו אני משחק מחבואים בעמק. האם אין בי דבר מעבר לכך? את שאלתי הראו כשהוא עוזר לרב החובל טובי לעגון בנמל. נוכלים. פשושון כרגל ישן, ומוש קיטר ובנה לעצמו ארובה חדשה. משעמם.
לבסוף, הגיע הרגע לו ציפיתי מאז עברתי את האודישנים בערוץ הראשון, לאחר ששכבתי עם שרי רז ודליה מזור בו זמנית. שובב וחובב מבוגרות הייתי. בימבה הקריאה את התוצאות. ערמה של ברווזים, בתוספת כלב ים שמן, וחפרפרת מרגיזה, צהלו בשמחה, בעוד אני נותרתי ללקק את פצעיי מהצלפותיה של אליסיה, ומזריית המלח שביצעה בי לאחר מכן כשאמרה 'אמרתי לך, טיפש'. שאלתי זכה באוסקר, אינני מאמין. כל שנותיי כשחקן טוטאלי ירדו לטמיון. מכרתי את גופי בשביל כל כך הרבה תפקידים, ולשם מה? לאיזו מטרה? לאיזו תכלית? מדוע? מה יצא לי מזה? האם הבנתם?
אליסיה אמרה לי שאני מבייש אותה. צעקתי לה שתלך עם אחר, אם היא כל כך רוצה. או בלשוני- "בייבי, אני מצטער. בואי אליי. אני מבטיח להשתנות, אזכה בשנה הבאה". מה לעשות, היא הביטה בי במבט כה תמים ומפתה. קשה לי לוותר עליה, למרות שהיא ילדה רעה. היא מטריפה, וגם יפה. להיט.
שאלתי ישלם על כך ביוקר.
אולי אעשה את דפנה מולו. אולי לא.
סביר להניח שלא. הרי קשה לי לוותר עליה.
אחשוב על רעיון אחר. אני צריך קפה מהאישה הנחותה.
"בייבי?", אני אומר לאהובתי. "כן יקירי?", היא משיבה.
"לעשות לך גם?".
ככה זה כשיש שניים. אני עושה הכל. אידיליה.
