אלוהים הוא אחד
כל בוקר בשעה כמעט מדייקת 7:00 התייצב הכן לעבודה, איסמעיל.
נקישות רפות על דלת הכניסה האחורית ובה המרפסת, בביתנו במושב.
אמא, המשכימה מוקדם, כהרגלה, מכינה ארוחת בוקר ואותנו לבי"ס ואת אחותי הקטנה לגן. לביה"ס נסענו בהסעה אזורית למושב הסמוך.
אמא שהייתה תמיד בפנים מחייכות ובשפת הערבית הטיבה והאירה את מורת-רוחו של איסמעיל, לא היה לו פשוט להגיע לעבודה, איסמעיל גר בעזה הרבתית, בג'באלייה.
אמא הייתה מגישה את הכוס תה המהביל, התה הוכן מעלי-תה ובהכנה מיוחדת...גם העוגיות-מאפה ידיה ערבו לחיך, גם לאיסמעיל, עד שכח מאין בא...והיה מתרווח על הספה שבמרפסת הגדולה ובשיחה קולחת, פורצת גבולות, שפך ליבו בכל יום ויומו - הוא נשוי 5 שנים אך אשתו טרם הרתה, הוא בן גילו של אחי,איתו הוא עובד...כמו אחי הוא הבכור ועליו כל נטל המשפחה, הוא גר בבית הוריו ואחיו-כך נהוג אצל הערבים, ומשפחה גדולה, גדולה...אביו חולה, סכרת, ואמו לא הכי בריאה...אבל דואגים מאד - שמא לא יהיו לו יורשים...
איסמעיל חרוץ ולא בוחל בשום עבודה, נמרץ ובעל תושיה, בחור נאה -בעל עיניים ירוקות בורקות, אפו סולד ושפתיו מלאות כמו המבקשות לטעום את טעם של עוד...מהתפוח היהודי.
כך עברו 5 שנים בעבודה משותפת, בדרכי נועם והפרנסה ברוכה בידי השניים, שני ה"אחים", אחי עזרא ואיסמעיל.
איסמעיל תמיד הכיר טובה לאחי וגם להוריי, לא רק על אדיבותם, נדיבותם, גם על שכיוונוהו והנחוהו בבעיית הפוריות שרבצה עליו ועל אשתו הצעירה והיפיפייה, כאיילה, מתחת לרעלה ולשמלתה הארוכה.
"הזוג היפה הזה, כאב של שנים..."-התכווץ אביו של איסמעיל, עת הסבו לארוחת צהריים אצלינו, סביב לשולחן בפינת האוכל. רק המשפחה של איסמעיל ישבו לאכול- אביו, אמו אשתו ואיסמעיל, את התבשיל שהם הביאו, לא היה לי מוכר וגם ריחו היה אחר ואת הפיתות מהטאבון..."אלוהים יעזור לכם !"-צהל בערבית אבא שלי והניח כוסות ושתייה תוססת לאורחים, שבדרכם לרופא המומחה לפוריות בבי"ח בירושלים. כמובן, אחי מלווה אותם בכל נסיעה לשם...
וכשהאבות מדברים, קולות האחרים לא מתערבבים...אך לא בשיחה הזאת, העברית והערבית הופרחו באווירה המשפחתית ולא ידעו מי אמר מה :אינשאללה, בעזרת השם, מברוכ, בשעה טובה - הכל נשמע כתרועה אחת גדולה, מכל הלב, המבקש פתיחת שערי הרחמים לזוג מ...אלוהים האחד !...
בברכת הפרידה כולם נשקו זה לזה, זו לזו , ככוסות לחיים!
ואת הסיר שלהם ביקשו ממני...לשטוף.
אחרי מס' לא מבוטל של ביקורים מעין אלה, הבנתי, איסמעיל ואשתו לא צלחו, ויש מצב שאשתו עקרה ?!
אז פרצה האנטיפאדה.
איסמעיל כבר לא היה מגיע בשעה הכמעט מדייקת 7:00...ומשהחריפה, ימים שלמים לא ידענו מה עלה בגורלו..לנו היה טלפון...לאיסמעיל לא.
אחי היה מודאג וביקש להוציא לו אישורי -עבודה מיוחדים וגם לאשתו להמשיך בטיפולים, אמנם הוא השיג אישורים, אך לא לעבודה....
יום אחד כשחזרתי מהלימודים, ירדתי מההסעה ומולי איסמעיל, לא מגולח, עברו חודשיים והוא ללא עבודה, ללא משכורת, מיואש ומבוייש שאל בעברית רפה: "לעזרא עבודה ?? אמא אבא?? איפה...?"
זה היה יום חמישי, יום בהיר וצלול, כל השבוע הגשם הצליף...כאבנים הברד סקל..
יום חמישי הוא יום קניות וביקור אצל הסבתא והדודים בעיר הסמוכה, אמא ואבא נסעו באוטובוסים לשם...ואחי עזרא ניצל - סופסוף עבודה.
לא פחדתי מאיסמעיל שהצטרף לצעידתי לכיוון הבית, 10 דקות והגענו, מייד הוא התרווח על הספה שבמרפסת, כהרגלו, סיפר שהתגעגע מאד...
פתחתי את הדלת הכניסה מהמרפסת, מיהרתי לחדרי והנחתי את משא הילקוט, כבד היה...בשקט-בשקט חזרתי למרפסת, איסמעיל מירר בבכי, שקט, ידיו תמכו ראשו-"אין לי כסף..את מבינה? מה לעשות.." הרים עיניו הבורקות, הדמעות ששטפו הפכו צבען כעצים שעמדו בשלכת, מלפניו, מול המרפסת...
חשתי כאבו ובכל זאת הצלפתי -"איסמעיל, מי גרם לזה? מי עשה שלא יהיה לך כסף?"-תמימות ניקרה בי, תמימות ילדה ? אך גם ידעתי מי פה הקורבן...הוא...גם אני...שנינו, שני העמים, שני ה"אחים"...אך הבלתי נתפס מגיע יותר מהר ממה שאתה מצפה - "תשמעי"-איסמעיל מחה באחת דמעותיו, המשיך בקול שבור-"אם יוגודו לי, הפת"ח, לך ליוהוד, ליהורוג...אני הולך וללממהה הם יובואו לנו כסף הרבה הרבה כסף !" קפצתי מולו, איגרפתי כפות ידיי, אל חזי, שהתכווץ באחת כמו ביקשתי לשמור על חיי-"ותהרוג אותי??!!" - מעוצמת צחוקו נעצמו בחוזקה עיניו היפות,ה ירוקות, הבלתי נשכחות וחשף ירוקת שיניו, העששת שעל סלעים בני מיליוני..-לא! לא! - העיר אותי באצבעו הדקיקה כזרד - "אני לגיד להם לא משפחה שלי ! אתם ! משפחה שלי !"- לא נרגעתי גם כששתינו, הוא ביקש שתייה...ועוגיות...
באותו הערב רוח סערה נשבה ממני ולא רפתה גם אחרי ששאלתי את אחי - התמשיך לעבוד עם איסמעיל...
אחי לא השיב...לא היה צריך.
ביום ראשון היה פיגוע בירושלים, מתאבד עלה לאוטובוס, היו הרוגים, הרוגים לשני העמים, ולעוד עמים...וכולם נפגשו אצל אלוהים.
אלוהים הוא אחד
מרחם על כולם.
כל הזכויות שמורות!
תודות להארליסטית בשיר"-מפגש"
