הנה בא הלילה

אנחנו מתעוררים כל בוקר, עם פועלי הזבל

אני מכין קפה ואת מסדרת את השולחן

אנחנו יכולים לראות איך בשנייה אחת

השמיים מתבהרים

הלילה מתפוגג ולוקח איתו את השאריות שלנו

היום מחכה שניכנס אליו

אנחנו אוהבים את הזילות

את תחושת האבדון

בתנועה שלנו, במגע

בלי לשים לב

איך אנחנו נשבים בשנייה

בתחנת האוטובוס מלאה אדם

זה רק שנינו

שיודעים לאן אנחנו נוסעים

לפעמים אנחנו מביטים סביב

ולא יודעים

אם הלכנו לכיוון הנכון

או אולי, היינו צריכים לחצות את הכביש

אני מחבק אותך בתחושה אמיתית

את מרגישה איתי, כמו בריקוד לא ברור

אנשים באוטובוס, קוראים תהילים ומתפללים

רק אנחנו יודעים, איך נירדם

פועלי הזבל הלכו לישון

בזמן שאנחנו מביטים מהאוטובוס

איך עוד יום נלחם בעצמו

אנחנו זוכרים, יהיה גם מחר

גם אם לעיתים

אנחנו שוכחים איך מחוגי הזמן נעים

כן, גם מחר בבוקר

השמיים יאירו בשנייה

ואנחנו נחכה בתחנה

ניסע כמו תמיד

אל אותו מקום, אל אותו זמן

הוא תמיד ייסע איתנו

ואת איתי, כמו בריקוד אבל מרחוק

ואני איתך, כמו במגע, אבל איטי

רק אנחנו יודעים איך נירדם

איך בלילה, נהיה שוב לבד

יש הכרזות ברקע, יש אורות מהבהבים

אנחנו לא קוראים את השלטים

הפסקנו לנסות

יום אחד עוד נגיע אליהם

תחכי לי שם בבוקר

שפועלי הזבל יעירו אותנו

כן, גם אנחנו אוהבים את התחושה המקרית

שחוזרת כל יום מחדש

תביטי, הנה בא הלילה

להתפוגג שוב